תא"מ 1502-10-15 ש. שלמה רכב בע"מ ואח' נ' להט ואח'

1.לפניי תביעה ותביעה שכנגד כספיות, בסדר דין מהיר, שעילתן נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים מיום 15.03.2015, בין כלי רכב, מ"ר XXX שבעת התאונה היה בבעלות התובעת והנתבעת שכנגד (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מסוג אופנוע, מ"ר XX שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבע 1 והתובע שכנגד ומבוטח על ידי הנתבעת 2 בביטוח אחריות לנזקי צד ג' (להלן: "האופנוע") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לנסיבות התרחשותה ולגבי היקף הנזק.

3.נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה נשמעו ראיות הצדדים, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה.

4.בתום הדיון בתביעה, הגיעו הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעות להתקבל חלקית, באופן שאחריותו של נהג האופנוע לתאונה תעמוד על שיעור של 20% ואילו אחריותו של נהג רכב התובעת לתאונה תעמוד על שיעור של 80%.

הגם שהצדדים הסמיכוני לפסוק על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה תמציתית לביסוס מסקנתי.

5.1.אני מעדיף את גרסתו של נהג האופנוע, שעדותו הייתה קוהרנטית, סדורה, עקבית והייתה מהימנה עליי, על פני גרסתו של נהג רכב התובעת.

5.2.זאת ועוד, בניגוד לעמדתה של התובעת בכתב תביעתה ושל הנתבעת שכנגד שבכתב התביעה שכנגד, לפיה מלוא האחריות לקרות התאונה מוטלת על נהג האופנוע, אישר נהג רכב התובעת כי האחריות לקרות התאונה היא משותפת לו ולנהג האופנוע. כמובן, שאין באמירה זו כדי להכריע את הכף לטובת הנתבעים, אולם יש בכך כדי ללמד על כך שנהג רכב התובעת הכיר באחריותו החלקית או המלאה לתאונה, כפי שציין נהג האופנוע בעדותו ובכתב התביעה שכנגד.

5.3.נהג רכב התובעת הודה כי בדרך כלל כאשר הוא מפנה את רכבו שמאלה, מלבד הסתכלות על מראות רכבו, הוא גם מפנה את מבטו לכיוון אליו הוא מפנה את רכבו, אלא שבנסיבות התאונה הזו, הוא לא הפנה את מבטו אלא רק נעזר במראות רכבו. ללמדך, כי נהג רכב התובעת הפנה את רכבו שמאלה בתנאי שדה ראייה שאינו מלא, תוך לקיחת סיכון כי רכב כדוגמת אופנוע עלול להגיח אליו משמאלו.

5.4.אני סבור כי אכן סטייתו שמאלה של רכב התובעת גם אם נעשתה לאחר שנהג רכב התובעת נתן אות (על ידי איתות) היא נעשתה באחת, ובאופן חד (עמ' 3, שורה 20 לפרוטוקול) ומבלי לוודא כי דרכו פנויה. למעשה, נהג רכב התובעת לא נתן די דעתו למה שמתרחש מאחוריו, ולא בכדי ציין כי האופנוע היה "בשטח המת של המראה" (עמ' 3, שורה 6 לפרוטוקול).