תא"מ 14958-02-12 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' א.י. מיכלין מ.ל. בע"מ

1.תחילתו של תיק זה הוא בהגשת בקשה לביצוע שטר בגין שלושה שיקים שנמשכו לכאורה על ידי הנתבעת האחד על סך 13,920 ₪ מיום 30.9.11 והשני על סך 11,600 ₪ מיום 2.10.11 ושיק נוסף על סך 27,600 ₪ שזמן פירעונו 30.10.11. שלושת השיקים נמשכו לפקודת הנפרעת אלמוג טיפ טופ בע"מ (על ידי חותמת שהוטבע על גבי השיק) ושלושתם נמסרו לתובע על ידי הנפרעת שניהלה חשבון בנק במסגרת הפקדה וניכיון שיקים. העד נידאל סלאח אשר הפקיד את השיקים אצל התובע, העיד כי קיבל את השיקים במהלך עסקיו ואף הוציא חשבוניות בגינן, התחייב בעדותו להמציא את החשבוניות בגינן הוצאו השיקים אולם עד למועד הגשת סיכומי הצדדים ומתן פסק דין זה לא עשה כן.

2.במסגרת ביצוע פעולות ניכיון השיקים, זוכה חשבונה של הנפרעת לבנק בניכוי ריבית ועמלה.

בתצהירו של מר רוני אהרון מטעם התובע צורפו מסמכי ניכיון השיקים וצילום השיקים עצמם וכן דפי התנועה בחשבון במועדים הרלוונטיים כך שנראה שאין מחלוקת כי השיקים הנ"ל ערוכים כשיקים סחירים הנחזים להראות תקינים על פניהם וכן כי הבנק נתן תמורה בעדם לפני שחוללו.

יודגש כי סיבת ההחזרה של כל השיקים על ידי הבנק הנמשך היתה מהסיבה "שהחשבון הוגבל".

3.בנסיבות הנ"ל טען הבנק כי הוא 'אוחז כשורה' בשיקים וזאת בכפוף לטענת ההגנה היחידה שניתנה לנתבעת במסגרת בקשת רשות להגן והיא הטענה כי חתימת המושך, דהיינו הנתבעת, זויפה וכי מדובר בשיקים גנובים.

למעשה הנתבעת לא כפרה בכך שהבנק נתן תמורה בעד השיקים ולא טענה כי הבנק ידע או יכול היה לדעת על פגם כלשהו בשיקים נשואי התביעה שאותם ניכה במהלך העסקים הרגיל. כל טענתה מתמקדת בכך שאין עליה חובה לפרוע את השיקים מחמת זיוף חתימתה.

4.זאת ועוד; הנתבעת על אף שכפרה בכל טענות התובעת, למעשה אישרה כי המחלוקת בתיק זה הינה בשאלה האם זויפה החתימה על גבי השיקים ואם לאו. לטענתה הנטל בעניין זה הוא על התובע אשר לא הרימו ולכן דין תביעתו להידחות.

דיון:

5. שמעתי את העדים ועיינתי במסמכים והגעתי לכלל מסקנה כי דין ההתנגדות לביצוע השיקים להדחות וכי התובע רשאי להמשיך בהליכי ההוצל"פ בגינם להלן אבהיר מסקנתי זו.

הצדדים אינם חולקים על כך כי נטל ההוכחה לסתירת טענת זיוף חלה על התובע בחזקת המוציא מחברו עליו הראיה.