תא"מ 14834-11-10 גביש ואח' נ' לוי ואח'

1.בפני תביעה כספית, בסך 50,000 ₪, שעיקרה דרישה להחזר ערבות בנקאית שחולטה, וכן פיצוי על נזקים. סכום התביעה הכולל על פי כתב התביעה הוא כ-100,000 ₪, אולם התביעה הועמדה על הסכום האמור משיקולי אגרה ועל מנת להתאימה לסדר דין מהיר (שבאותה עת חל רק על תביעות עד סכום 50,000 ₪).

2.אין חולק, כי התובעים (לצורך תביעה זו לא תיערך הבחנה בין התובעת 2, שהיא החברה הרלבנטית, לבין התובע 1, שהוא מנהלה, שכן גם הצדדים לא הקפידו בעניין זה) ביצעו שיפוץ בבית הנתבעים, וכי בין היתר מסרו בידיהם ערבות בנקאית בסך 45,000 ₪ להבטחת ביצוע. העבודה עצמה הושלמה; לנתבעים טענות שונות; והערבות הבנקאית חולטה. עיקר המחלוקת הוא בשאלה, אם היו הנתבעים זכאים לחלט את הערבות הבנקאית, זאת על סמך התשובה לשאלה, אם היו ליקויים בבניה שהיה על התובעים לתקן; וככל שהתשובה היא חיובית, עקרונית, מהו היקף הליקויים.

3.לגרסת התובעים, לאחר השלמת העבודה (אשר הם מסכימים כי יכול ונותרו ממנה ליקויים הטעונים תיקון) החלו הנתבעים להעלות טענות שאינן קשורות לעבודה ולאחריות התובעים, כגון: הצפה ונזילות באזורים בהם התובעים כלל לא טיפלו (כגון: גרם המדרגות). הנתבעים הציגו חוות-דעת מומחה מטעמם, אשר סכום הליקויים לפיה תאם להפליא את סכום הערבות הבנקאית. הם לא אפשרו לתובעים לתקן את הליקויים, אולם במקביל כן ניהלו עמם מו"מ, אשר כמעט הסתיים בהסכם, לפיו במקום לתקן את הליקויים הנטענים יבצעו התובעים עבודת סגירה של רעפי הגג. התובעים כבר נשאו בשכר-טרחת עורך-הדין שניסח את טיוטת ההסכם, כשהתברר שהנתבעים דרשו מהבנק את פרעון הערבות הבנקאית.

4.לגרסת הנתבעים, התאפיינה עבודת התובעים במשיכת זמן ואיחורים, התובע 1 עצמו נעדר הרבה ממקום העבודה, ותוצאת העבודה היתה שנותרו ליקויים חמורים רבים שנבעו מאיטום לקוי של הגג שמעל המרפסת שמעל המטבח, איטום לקוי של חדר האמבטיה שמעל חדר המחשב, ונזילה בחדר המדרגות. הנתבעים נאלצו לשלם 8,500 ₪ לבעל מקצוע אחר שישלים חלק מהעבודות. כשהתגלעו המחלוקות, הסכימו לנהל הליך בוררות אצל אחיו של הנתבע 1, שהוא חברו של התובע 1, וזה קבע שעל התובעים לשלם לנתבעים סך 6,500 ₪. הדבר הוביל למו"מ נוסף, במהלכו הלכה והתגבשה הסכמה, לפיה יסגרו התובעים את המרפסת שמעל המטבח, כנגד פטור מאחריות על יתר העבודה. עוד הנתבעים מתלבטים בעניין, והגיע זמן פרעונה של הערבות הבנקאית. לפיכך דרשו את חילוטה.

5.התובעים, יש לציין, מכחישים כי המו"מ שהתנהל בחסות האח/החבר היה בגדר בוררות, טוענים שהנזילה מהאמבטיה תוקנה, ושהנזילות האחרות נבדקו, והמקור להן אינו מעבודת התובעים.

6.בישיבה המקדמית שנערכה, הוחלט על מינוי מומחה מטעם בית המשפט, ולמלאכה נשלח המהנדס מר דן אורמן (להלן – "מומחה בית המשפט"). זה הגיש חוות-דעת, ממנה עולה כי עלות תיקון הליקויים שבאחריות התובעים (לפי תכניות השיפוץ שהוצגו למומחה בית המשפט), היא 16,000 ₪ בתוספת מע"מ (יוער, כי המומחה הגיע לסכום של 15,000 ₪ בתוספת מע"מ, אולם טעה בסיכום הרכיבים השונים שבחוות-דעתו).

7.לא היה די בחוות-דעת זו כדי להביא את הצדדים להסכמות (למרות שהם נמנעו מלהציג שאלות הבהרה למומחה – הימנעות שהביאה גם להחלטתי מיום 23.9.2013 לפיה דחיתי את בקשת הנתבעים לחקור את המומחה בישיבת ההוכחות), והיה צורך גם בשמיעת העדים, אם כי רק שנים מהם נשמעו בסופו של יום, שכן עד התובעים, מנהל העבודה מר יוסי ביטון, לא הגיע לישיבת ההוכחות, והודיע כי הוא חולה, ואילו הנתבעת 2 לא הגיעה לישיבת ההוכחות, והודיעה כי בשל כוננות שהוכרזה במקום עבודתה (המשרד לבטחון פנים), לא תוכל להתייצב לדיון. לפיכך העידו רק התובע 1 והנתבע 1.

8.התובע העיד, כי הערבות הבנקאית נמסרה לנתבעים לאחר השלמת העבודות, שכן בלא לקבלה סרבו לשחרר לידיו את התשלום האחרון עבור ביצוען. הוא העיד כי מספר חודשים לאחר מכן התבקש להגיע ולתקן נזילות שונות, אלא שחלק מהן לא קשור אליו כלל, כגון המרזב שנסתם מענפי עץ שעמד סמוך לבית, בעוד הוא עצמו כלל לא טיפל בגג. הוא התייחס לחוות-דעת המומחה מטעם הנתבעים וטען כי לא ביצע עבודות מהותיות בקומת הקרקע; לדבריו, פתיחת חלון אינה עבודה מהותית. הוא טען כי למעט עניינים זניחים, לא עבד במטבח. באשר להעדרותו מהעבודה טען שזו היתה בשל שירות מילואים, וכי ממילא אין עליו חובת נוכחות אישית כשיש מנהלי עבודה בשטח. יוער, כי עדותו של התובע התאפיינה בקושי רב לזכור פרטים רבים, ולטענתו הקושי נבע מחלוף הזמן מאז הארועים המדוברים (ישיבת ההוכחות התקיימה כ-7 שנים לאחר עבודות השיפוץ, וכ-4 שנים לאחר עריכת חוות-הדעת מטעם הנתבעים).