תא"מ 14807-08-15 הפניקס חברה נ' כהן ואח'

1.לפניי תביעת שיבוב, בסדר דין מהיר, בגין תגמולי ביטוח ששילמה התובעת למבוטחה בגין נזקי רכוש שנגרמו לו בתאונת דרכים מיום 17.06.2014, בין כלי רכב, מ"ר 65-420-23 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 24-609-23 שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבע 1 ומבוטח על ידי הנתבעת 2 בביטוח אחריות לנזקי צד ג' (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לנסיבות התרחשותה ולעניין היקף הנזק.

3.נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה הוצגו ראיות הצדדים, ונשמעו נהגי הרכבים המעורבים בתאונה.

4.בפתח הדיון, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, על פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, לאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, ותוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, לרבות טענותיהם שהועלו בבקשה ובתגובה שהוגשו מיד לאחר הדיון, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל חלקית, באופן שנהגי הרכבים המעורבים בתאונה יישאו באחריות לתאונה שווה בשווה.

הגם שהצדדים הסכימו למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה ביותר לביסוס מסקנתי.

סבורני, כי שני נהגי הרכבים לא נזהרו דיו בנסיעתם בכביש בו ארע התאונה, במיוחד לאור העובדה שדובר על כביש צר כאשר משני צדיו חונים רכבים, כפי שניתן לראות בתמונות שהוצגו על ידי ב"כ התובעת מיד לאחר הדיון.

אי זהירות הדדית זו של נהגי הרכבים המעורבים בתאונה הובילה להתנגשות הפינות השמאליות הקדמיות ברכבם.

יובהר כי אין בתמונות שהוגשו לבית המשפט על ידי התובעת מיד לאחר הדיון כדי לשנות כהוא זה ממסקנתי, מאחר שלא מן הנמנע כי מיקום רכב התובעת הנראה בתמונות אלו הינו לאחר שהוזז על ידי גורר.