תא"מ 14724-05-13 זקשנסקי נ' דנתו (בנין) בע"מ ואח'

לפניי תובענה כספית-חוזית במסגרתה מבקשת התובעת לקבוע כי הנתבעות אשר ניהלו עימה מו"מ למכירת דירה, ניהלו המו"מ בחוסר תו"ל באופן המזכה אותה בפיצויי הסתמכות.

טענות התובעת –

לטענת התובעת פנתה אל הנתבעות באמצעות איש המכירות מטעמן, אשר פרטיו בפרסום שנערך ב"יד 2", לשם איתור דירה לרכישה בחיפה. לטענתה, לאחר שבחנה את האפשרויות שהוצעו לה בפרויקט הנבנה על ידי הנתבעות בחרה בדירה מסוימת, תוך שהוסכם כי לתובעת יינתנו מספר ימים כדי להגיע להחלטה סופית בעניין. בחלוף מספר ימים, ביום 13/3/13 שבה התובעת מלווה בחברה, מר יוני כספי, וניהלה מו"מ עם נציג המכירות לשם רכישתה בסיומו חתמה על טופס הרשמה המכיל מלוא הפרטים המוסכמים, לרבות שמה ופרטיה המלאים, פרטי זיהוי של הדירה, מחיר מוסכם ופרטים נוספים כגון מועד החתימה על ההסכם, מועד מסירת החזקה וכיוב'. בנוסף הוסכמו תנאי התשלום בכתב, פרטי השינוי בריצוף שינוי שיעור שכ"ט עוה"ד מטעם הנתבעות ועוד, וכל הפרטים נרשמו בכתב ידו של איש המכירות. במקביל לחתימה מסרה התובעת בידי איש המכירות המחאה על סך של 10,000 ₪ כדמי רצינות מטעמה.

על מנת שתוכל התובעת לעמוד בתנאי התשלום שהוסכמו כאמור פנתה התובעת לחברה לייעוץ לנוטלי משכנתאות ביום 10/3/13 ואף שילמה לה מקדמה על חשבון החיוב הסופי בעבור השירות שנתנה לה במתן ייעוץ וקבלת אישור עקרוני מהבנק לנטילת הלוואה למימון. לשיטת התובעת משמדובר היה בדירה חדשה מקבלן התקבל האישור כאמור.

במקביל, חדלה התובעת מניהול מו"מ אחר שניהלה לרכישת דירה אחרת, אליה לשיטתה לא הצליחה לחזור לאחר שכשל המו"מ עם הנתבעות – לאור משך ההתנהלות כאן.

בחלוף תקופה ממושכת במהלכה לא יצר איש המכירות מטעם הנתבעות כל קשר עם התובעת נודע לה מפי חברה, מר כספי הנ"ל, כי זה הודיעו כי המו"מ כשל, וכי הדירה הובטחה לאחר על ידי מנהלי הנתבעות. התובעת התקשרה לאיש המכירות וביקשה לתאם פגישה בנוכחות מנהלי הנתבעות, פגישה כאמור תואמה ובמהלכה, לאחר המתנה ממושכת, הודיע מנהל אחת הנתבעות כי הדירה נמכרה כבר לאחר, והציע לה לבחור דירה אחרת בפרויקט, אלא שדירה התואמת לצרכיה לא נמצאה שם.

מכל אלו מבקשת התובעת לחייב את הנתבעות לפצותה בגין עגמת הנפש והטרחה שהיו מנת חלקה בסך של 10,000 ₪, וכן בפיצויי הסתמכות בסך של 40,000 ₪.

טענות הנתבעות -

לטענת הנתבעות ביום 1/2/13 נחתם טופס הרשמה על ידי ה"ה בוים ביחס לדירה אותה ביקשה לימים התובעת לרכוש. מו"מ זה לא צלח לאור העובדה שהמחיר שהציעו ה"ה בוים היה נמוך מדי (660,000 ₪ בלבד).

ביום 13/3/13, בו ביום בו חתמה, כך התברר בדיעבד, התובעת על טופס ההרשמה אצל איש המכירות העצמאי (עימו, בין היתר, עבדו הנתבעות לשיווק הפרויקט), יצר מר בוים קשר טלפוני עם אחד ממנהלי הנתבעות וביקש לחדש את הצעתו והפעם להעלותה מעט לסך של 675,000 ₪. במהלך השיחה קיבל מנהל הנתבעות את ההצעה המשופרת והתחייב כלפי מר בוים כי הדירה מובטחת לו במחיר החדש המוצע.

במצב דברים זה כאשר הגיע איש המכירות כשבידיו טופס התובעת ביום למחרת, ובו הצעה על סך של 690,000 ₪ בעבור אותה דירה נאלצו מנהלי הנתבעות להודיעו כי התחייבו זה מכבר כלפי צד שלישי כי ימכרו לו את הדירה, על אף העובדה שהצעתה של התובעת היתה גבוהה יותר, וזאת נוכח התחייבותם האמורה. הנתבעות מבקשות להבהיר כי כמדיניות לאחר אישור הצעה והתחייבות הנתבעות למכירה לרוכש פוטנציאלי אין הנתבעות חוזרות בהן מהתחייבותן, אף אם מתקבלת הצעה טובה יותר.

נציג המכירות חזר אל התובעת כעבור ימים ספורים מיום מילוי הטופס על ידה, והודיעהּ כי העסקה אינה מאושרת שכן מנהלי הנתבעות לא אישרו את העסקה, וכי כפי שהסביר במעמד החתימה על הטופס הוא עצמו אינו מוסמך לאשר או לדחות את ההצעה ורק מנהלי הנתבעות קובעים אם לאשרה אם לאו. בנוסף טענו הנתבעות כי טופס ההצעה של ה"ה בוים אף הוצג לתובעת לעיונה.

הנתבעות הציעו לתובעת דירות ונכסים חלופיים בפרויקט אך זו סירבה להצעות, על כן הבהירו הנתבעות כי ככל שהעסקה עם ה"ה בוים לא תצא אל הפועל – כי אז ישובו הנתבעות אל התובעת בהמשך לטופס ההרשמה שמילאה. הנתבעות מבקשות לציין כי לרוע המזל ה"ה בוים אמנם ביטלו את הרשמתם וחזרו בהם מהצעתם ביום 22/5/13, ערב החתימה על חוזה למכירת הדירה, ואף קיבלו בחוזר את שטר הערבון שמסרו בידי הנתבעות.

לבסוף מבקשות הנתבעות להפנות את תשומת הלב להוראות סעיף 9 לטופס ההרשמה שמולא בידי התובעת, שם צוין כי "למען הסר ספק הובהר לנו כי אין בחתימתנו על מסמך זה כדי לחייב את החברה בהתקשרות עמנו, אלא בכפוף להסכמת החברה בכתב. יובהר כי ככל שלא תסכים החברה להתקשר בהסכם מכר, יושבו לנו דמי ההרשמה במלואם", וללמוד מכך כי בין הצדדים הוסכם מפורשות שטופס ההרשמה אשר מולא על ידי התובעת אינו מחייב את הנתבעות כל עוד לא אישרו אלו בכתב את ההצעה. הנתבעות חוזרות ומדגישות בהקשר זה כי הדברים הובהרו הן בעל פה, מפי איש המכירות, והן בכתב – על גבי הטופס עליו חתמה התובעת, וכי יש בדברים כדי ללמד כי התובעת ידעה שאל לה להסתמך על הטופס שאינו מאושר בנוגע לקיומה של התחייבות מטעמן.

ניתוח העדויות -

• התובעת העידה לפניי ומצאתי כי לא ניתן לסמוך על עדותה. זאת בין היתר בשים לב לסתירות הפנימיות בעדויותיה כאן ובשים לב לחוסר העקביות שבגרסתה.