תא"מ 14645-09-13 דבאח נ' חברת ויזה כ.א.ל. בע"מ

המדובר בתביעה כספית ע"ס 10,082 ₪.

התובע טוען כי נעשו חיובים בכרטיס האשראי שהנתבעת הנפיקה עבורו וכי המדובר ב"שימוש לרעה" כמשמעותו של מונח זה בהוראות חוק כרטיסי חיוב התשמ"ו – 1986, (להלן: "החוק").

הצדדים הגיעו להסכמה דיונית לפיה יגישו סיכומים בכתב על סמך מלוא החומר הקיים בתיק בית המשפט ללא צורך בשמיעת ראיות.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי היטב בסיכומיהם ובמסמכים שצורפו, נחה דעתי לדחות את התביעה. אנמק להלן את עמדתי זו.

אין מחלוקת בין הצדדים כי הנטל הינו על התובע להוכיח כי החיוב שנעשה בכרטיס האשראי שלו היה "שימוש לרעה" כהגדרתו בסעיף 5 לחוק. במסגרת זו על התובע להוכיח תשתית עובדתית אשר תניח את דעתו של בית המשפט כי אכן מדובר בשימוש לרעה כאמור בחוק. התובע מבקש להסתמך על שני נימוקים מרכזיים להרמת הנטל הנ"ל: האחד, קיימת לו מסגרת אשראי נמוכה יחסית (בסך 1,200 ₪) לסכום ההוצאות שחויב בכרטיס האשראי (סך 10,082 ש"ח), ולכן לא מתקבל על הדעת כי הוא ביצע את אותם עסקאות ביודעו כי המסגרת נמוכה. הנימוק השני הינו כי הוא התקשר פעמיים לחב' האשראי בכדי לברר את הסיבה שבגללה חויב בסכום גבוה מידי. שני עניינים אלה מהווים הוכחה מספקת לטענתו לכך כי מדובר בשימוש לרעה שנעשה בכרטיס האשראי.

אין בידי לקבל את עמדתו של התובע כפי שהוא טוען לעיל. ראשית, המדובר בטענות כלליות מבלי שהונחה תשתית עובדתית כלשהי שניתן לכנות אותה "ראיה" שתומכת בטענה של שימוש לרעה בכרטיס האשראי. לא ברור האם מדובר בגניבה של כרטיס האשראי, האם מדובר בשימוש שנעשה באופן זמני על ידי אחר וכן לא ברור כיצד זה שכרטיס האשראי עצמו המשיך להיות בחזקת התובע. שנית, אין בכתב התביעה וגם לא בסיכומים "ארוע" שיצביע על כך כי כרטיס האשראי יצא מחזקתו של התובע. דומה כי התובע אינו טוען לכך. שלישית, לתובע נודע כמעט בזמן אמת על העסקאות שבגינן חויב הכרטיס בסכום הנטען. מאז ועד הגשת התביעה וחרף חודשים רבים שחלפו, לא העלה התובע כל טענה בדבר שימוש לרעה בכרטיס האשראי עד אשר הוגש כתב התביעה שבפנינו ביום 8/9/13. אילו אכן היה מדובר בשימוש לרעה, הרי מצופה מהתובע כי באותה שיחת טלפון שבה נודע לו לראשונה על הסכום של העסקאות, יביע באוזני נציג הנתבעת באותה שיחת טלפון את חששו שמדובר בשימוש לרעה.

שקלול הנתונים שצוינו לעיל, מביא אותי למסקנה, שהתובע לא עמד בנטל הדרוש להוכיח כי אכן נעשה שימוש לרעה בכרטיס האשראי שלו, ומכאן שדין תביעתו להידחות.

בשולי הדברים אוסיף ואציין כי, הטענה החלופית שהעלתה הנתבעת, לפיה התביעה ממילא נתבעת בסכום ההשתתפות העצמית, נראית טענה ממשית, שלא נסתרה על ידי ב"כ התובע בסיכומיו.

סוף דבר: