עונאללה נ' תעבורה אחזקות בע"מ ואח'

התובע הגיש תביעתו בסך 7,500 ₪ בגין נזקי רכוש אשר נגרמו, לטענתו, למונית באירוע מיום 11/4/16 כאשר בכתב התביעה נטען כי בעת שהיה רכב התובע בנסיעה, נהג הנתבעות לפתע הרחיב פניה ימינה בצומת, סטה ממסלול נסיעתו ופגע ברכב התובע עם החלק האחורי של המשאית.

התובע הגיש חוו"ד שמאי מטעמו לפיה הוערכו הנזקים לרכב בסך 4,900 ₪ וכן עבור שכ"ט שמאי בסך 750 ₪. כן התבקש פיצוי עבור עגמת נפש בסך 2,000 ₪.

בכתב ההגנה טענו הנתבעות כי כאשר הנהג מטעמן נסע בכביש פנימי והתכוון לפנות ימינה, לפתע הגיח רכב התובעת מאחור ופגע ברכב המבוטח בחלקה האחורי של המשאית.

בדיון מיום 29/11/17 העידו הנהגים מטעם הצדדים, הוצגו תמונות ונשמעו סיכומי ב"כ הצדדים.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, שמעתי את עדויות הנהגים מטעם הצדדים והתרשמתי מהן ישירות עיינתי בתמונות וכן בסיכומי ב"כ הצדדים, באתי לכל מסקנה כי התובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח תביעתו ולכן דין התביעה להידחות.

בהתאם להוראות תקנה 214 טז לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 ינומק פסק הדין בתמצית.

נהג התובע טען בעדותו הראשית כי נהג המשאית אשר יצא מהחנות שפשף את רכבו כאשר עשה פניית פרסה לנצרת עילית. נהג התובע הדגים אירוע התאונה. בחקירתו הנגדית חזר נהג התובע על טענתו כי נהג המשאית יצא ממפרצון חניה ואולם כאשר עומת עם ההדגמות ועם גרסתו ביחס למוקדי הנזק למעשה חזר בו מהגרסה כי נהג המשאית יצא מחנות/תחנת אוטובוס/מפרצון חניה (בפרוטוקול בעמ' 4).

נהג התובע אישר כי באותו היום היתה נוסעת במונית אשר מיהרה ואולם זו לא הובאה לעדות. כן אישר כי אותה נוסעת ביקשה ממנו "להזדרז" כלשונו (בפרוטוקול בעמ' 5).

באשר לנזק, לא הובאו כל עדויות ו/או קבלות תיקון, כאשר העד – הנהג במונית אישר בחקירתו הנגדית כי הוא היה הנהג בלבד, בעוד התובע הינו אחיו והמונית כלל נמכרה.