תא"מ 14057-07-15 סלילי נ' גבעתי ואח'

מונחת לפני תביעה כספית שסכומה נקצב להיות 9,481 ש"ח.

התובע הוא ספק של חומרי בניין והנתבעים בני זוג ששיפצו את דירתם.

אין מחלוקת כי הנתבעים הזמינו מהתובע והתובע סיפק לנתבעים חומרי בניין במספר הזדמנויות.

המחלוקת היא בנוגע לחשבונית ע"ס 9,481 ש"ח בגין רשתות ברזל לאבן ,שקי מלט לבן וטיט , אשר לגביה טוען התובע כי החומר שבגינו הוצאה החשבונית סופק לנתבעים , ואילו הנתבעים טוענים כי מעולם לא הזמינו ולא קיבלו את הסחורה הנ"ל.

מטעם התובע העידו התובע ועד נוסף בשם רמדאן פתאלי . מטעם הנתבעים העידו הנתבעים.

לאחר שבחנתי את כתבי הטענות , המוצגים שהונחו על שולחני ועדויות הצדדים, באתי למסקנה שעלי לדחות את התביעה.

השיקולים והנימוקים שהביאוני למסקנה זו יפורטו להלן באופן תמציתי כמצוות תקנה214 טז (ב) ב' לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד 1984:

א. מערך הראיות שהציג התובע בנוי מעדות התובע עצמו, עדות העד פתאלי רמדאן , חשבונית המס נשוא התביעה ,פתק שנערך על ידי העד רמדאן והעובדה הבלתי שנויה במחלוקת שהנתבעים היו לקוחות של התובע והוא סיפק להם סחורה בהזדמנויות קודמות וסחורה זו שולמה.

זה המקום לציין כי הצדדים ניסו לגייס ראיות נסיבתיות נוספות כגון מועד סיום עבודות האבן בבית הנתבעים, והנוהג שהיה מקובל בין הצדדים בעסקאות הקודמות שאינן במחלוקת בכל הנוגע למסירת או אי מסירת חשבוניות ו/או תעודות משלוח. ניסיונות אלו לא צלחו משני הכיוונים שכן בתשובותיהם זרעו העדים אנדרלמוסיה בסוגיות אלו וציירו תמונה מלאת סתירת וחסרה אחידות באופן שלא ניתן להסיק מסקנות לכאן או לכאן.

נתייחס ,אפוא, לשלד של מערך הראיות וביתר פירוט: