הום טאון בע"מ נ' אמסלם

1.ראשיתו של הליך זה בשטרות שנמשכו מחשבונה של הנתבעת והוגשו לביצוע על ידי התובעת על סך כולל של 20,000 ₪.

2.דיון בהתנגדות התקיים לפניי ביום 03/04/17 במסגרתו נחקרה הנתבעת.

3.במסגרת הדיון הוסכם כי תינתן לנתבעת רשות להתגונן ( עמ' 8 לפרוטוקול שורות 23-25).

4.בתוך כך, ולאור סכום התביעה, הועברה היא להליך של סדר דין מהיר.

5.בתום הדיון, עת הוריתי על הגשת תצהירי הצדדים במקביל, טען ב"כ התובעת כי בענייננו חל הכלל בדבר היפוך סדר הבאת הראיות, בהתאם לתקנה 159 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי") וכי ראשית, על הנתבעת להגיש תצהיריה ולהפריך את טענות התובעת.

ב"כ הנתבעת התנגד לבקשה והצדדים הגישו טיעונים בכתב בעניין זה.

6.טוענת התובעת, כי למעשה עסקינן בתביעה שטרית בה נטל הראייה מוטל לפתחו של מי שטוען שאינו חייב לשלם על פי השטר נשוא ההליך.

התובעת הפנתה להוראת סעיף 29 (ב) לפקודת השטרות [ נוסח חדש] וטענה, כי סעיף זה קובע חזקה לכאורה בדבר היות האוחז בשטר אוחז כשורה, וכי שעה שבענייננו לא טוענת הנתבעת טענה הגנת בדבר רמאות/, כפיה /אי חוקיות ואף לא מעלה טענת זיוף – הנטל לסתירת החזקה מוטל עליה ועל כן, לשיטה, יש להורות על היפוך סדר הבאת הראיות.

7.הנתבעת התנגדה להיפוך סדר הבאת הראיות, וטענה כי לא הובא טעם כלשהו המצדק שינוי סדרי הבאת ראיות ועל כן, חל הכלל הרגיל, לפיו : "המוציא מחברו עליו הראיה".