תא"מ 13995-06-14 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' אוחיון

מבוא

1. בפניי בקשת הנתבע לביטול פסק דין שניתן כנגדו בהעדר התייצבותו בדיון ביום 30.03.15.

    

2. הנתבע מבקש להורות על ביטולו של פסק הדין כיוון שלא קיבל את הזימון לדיון בעקבות כך שהעתיק את מקום מגוריו. הנתבע שלא היה מיוצג עד כה, מבקש מבית המשפט שלא לעשות שימוש בתקנה 480 לתקסד"א בשל כך.

    

3. התובעת מבקשת לדחות את הבקשה ועמדתה היא כי המדובר בתיק שסיכויי ההגנה בו נמוכים והראייה היא שהנתבע אינו מציגם בבקשתו זו, כמו גם הטענה שמדובר במחדליו של הנתבע שלא הודיע על כתובת מגוריו החדשה אשר בעטיה נגרמו לה הוצאות בתיק ההוצאה לפועל בגין מימוש פסק הדין שניתן כנגדו

    

   דיון:

    

   4.המסגרת הנורמטיבית לביטול פסק דין קבועה בסעיף 201 לתקנות סדר הדין האזרחי שזו לשונה :

    

   "ניתנה החלטה על פי צד אחד או שניתנה באין כתבי טענות מצד שני, והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה — לבטלה, בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות או בעניינים אחרים, ורשאי הוא, לפי הצורך, לעכב את ההוצאה לפועל או לבטלה; החלטה שמטבעה אינה יכולה להיות מבוטלת לגבי אותו בעל דין בלבד, מותר לבטלה גם לגבי שאר בעלי הדין, כולם או מקצתם."

    

   במסגרת שיקולי הבקשה שעל הפרק נצרכתי להתמודד עם שני שיקולים מרכזיים היוצרים מתח מתמיד: האחד קשור בטעם בגינו לא התייצב הנתבע לדיון הנעוץ לטעמי בין היתר גם במשקל שיש לתת לתכליתו של הליך סדר הדין המהיר שבו נפתח תיק זה אשר נועד להפוך דיון בתובענות בסכומי כסף קטנים לפשוט יחסית יעיל ומהיר והשני, זכותו של הנתבע לקבל את יומו בבית המשפט ע"מ לטעון להגנתו ולהסיר את עננת התביעה מעליו אך זו קשורה קשר ישיר לסיכויי הגנתו ובליבה זכות הגישה שלו כזכות חוקתית לערכאות (ע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, פ"ד נא(3), 577 , 631-632 (1997):