תא"מ 1397-05-11 נאזם אבראהים נ' חרב

התובע הנו עו"ד אשר עותר בתביעתו לחייב את הנתבע, לקוחו לשעבר, לשלם לו שכ"ט בסך 31,760 ₪, בגין ייצוג הנתבע בהליך ערעור שהוגש לביהמ"ש העליון (ע"א 4836/06) על פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי (כב' השופט גריל) מיום 26.4.06 (ת"א 950/03).

אעיר כי התביעה הוגשה על סך 39,760 ₪, אולם בפתח הדיון מיום 23.1.12, הצהיר התובע כי נפלה טעות סופר בכותרת כתב התביעה, והסכום הנתבע הנכון הינו 31,760 ₪.

בכתב תביעתו טוען התובע כי הכיר את הנתבע בשנת 2006, עת בתו של הנתבע התארסה עם בן משפחת התובע, וכתוצאה מהקשר המשפחתי הנ"ל, נרקמו ביניהם יחסי חברות, קירבה, וכבוד הדדי. ביום 26.11.06 פנה הנתבע לתובע בביתו וביקש לקבל ייעוץ משפטי הכולל בדיקת מסמכים בענייני הוצל"פ ורישום מקרקעין, לרבות ייצוג הנתבע בהמשך הטיפול בתיק הוצל"פ מס' 08-10552-88-3, לאחר שלא היה מרוצה מטיפולו של ב"כ הקודם (עו"ד ג'. שעבאן). התובע פעל להוציא פירוט פעולות, דפי חשבון ומסמכים שונים, וביום 29.11.06 פנה בכתב לעו"ד שעבאן על מנת להסדיר את העברת תיק הנתבע לידי התובע. לאחר זמן מה, ביקש הנתבע מהתובע להעביר לידיו את כל המסמכים הקשורים בתיק זה, והתובע נענה לבקשה. התובע דרש מהנתבע בגין השירותים שהעניק לו כמפורט לעיל, וכן בגין ייעוץ משפטי בעניין עסקת רכישת קרקע, אשר רכש הנתבע ממשפחת סויד בפקיעין, תשלום שכר טרחה בסך 2,000 ₪, אך הנתבע לא שעה לדרישה, עד ליום 10.3.07, עת העביר הנתבע לתובע שיק על סך 2,000 ₪ למועד פירעון 13.3.07, אשר נפרע (להלן: "התיק הראשון").

עוד נטען, כי ביום 26.8.07 פנה הנתבע לתובע וביקש כי ייצגו בהליך ערעור אשר הוגש נגדו לביהמ"ש העליון בע"א 4836/06. התובע הגיע לבית דודו בסאג'ור, שם נפגש עם הנתבע אשר מסר לו תיק עב כרס. התובע ביקש ללמוד את החומר הרב המצוי בתיק, כולל כתבי בי-דין, פרוטוקולים, החלטות, פסק דין, והמסמכים אשר היו בתיק ביהמ"ש המחוזי. לאחר שלמד את החומר, נפגש התובע עם הנתבע, והבהיר כי יהיה מוכן לקבל עליו את ייצוג הנתבע בערעור תמורת סך של 10,000 דולר (ארה"ב), כאשר מסכום זה, יקוזז כל סכום שייפסק לזכות הנתבע כהוצאות משפט (אם ייפסק); הנתבע הביע אי נחת מגובה שכ"ט המבוקש, ולאחר דין ודברים, הסכים הנתבע להצעת התובע (להלן: "תיק הערעור").

לטענת התובע, בעקבות ההסכמה שהושגה, חתם הנתבע על ייפוי כוח, ומאותו רגע החל התובע בייצוג הנתבע בתיק הערעור. הצדדים לא ערכו ביניהם הסכם שכר טרחה בכתב, לאור היחסים הקרובים, ודי היה בהסכם בע"פ, ולחיצת יד. התובע הודיע לביהמ"ש העליון על קבלת הייצוג, והחל בעבודת הכנה של סיכומי הטענות אשר כללה עבודה רבה של קריאה וניתוח של כתבי הטענות, פרוטוקולים, וכלל המסמכים בתיק. ביום 10.10.07 הגיש התובע את סיכומי הנתבע בתיק הערעור. ביום 14.2.08 התקיים דיון בערעור בביהמ"ש העליון, בנוכחות הצדדים, וביום 13.7.08 ניתן פסק דין בערעור הדוחה את הערעור, וכן נפסקו לטובת הנתבע הוצאות בסך 10,000 ₪. ביום 29.8.08 הופקד לחשבון התובע סכום ההוצאות שנפסק, והתובע, כמוסכם, קיזז את הסך של 10,000 ₪ משכר הטרחה המוסכם, כשהנתבע מבקש מהתובע אורכה לתשלום יתרת שכר הטרחה, אשר ניתנה לו בשל היחסים הקרובים עם הנתבע. בהמשך ניסה התובע במספר הזדמנויות לגבות את יתרת שכר הטרחה המגיעה לו מן הנתבע בגין תיק הערעור, אך הנתבע סירב, ואף בפגישה מיום 11.11.09, במשרד התובע, התכחש הנתבע לקיומה של יתרת חוב לתובע, וטען לראשונה כי אינו חייב לו מאומה, וכי כנגד שכר טרחה בסך 10,000 ₪ שקיבל התובע כאמור, על התובע לפעול לרישום החלקה נשוא תיק הערעור על שם הנתבע בלשכת המקרקעין (ללא תמורה נוספת). התובע היה המום, והודיע לנתבע כי יהיה מוכן לייצגו בהליך רישום החלקה, רק אם ישלם לו שכר טרחה בגין עבודה זו, ודרש ממנו את יתרת החוב בגין הטיפול בתיק הערעור. בתגובה השיב הנתבע כי אינו מעוניין ברישום החלקה באמצעות התובע, ועזב את משרד התובע בכעס רב.

לאור האמור, טוען התובע כי מאחר ועד היום לא שילם לו הנתבע את יתרת שכר הטרחה בגין הטיפול השני, הוא זכאי מכוח הסכם בע"פ לקבל מהנתבע סך 31,760 ₪ (10,000 $ לפי שער חליפין נכון ליום 26.7.08 בניכוי 10,000 ₪, אשר קוזזו מסכום ההוצאות שנפסקו לזכות הנתבע בערעור).