תא"מ 13963-10-13 יוניליוור ישראל שיווק בע"מ נ' יצחקי

לפניי בקשת הנתבע להוצאת חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט מתיק בית המשפט ולחיוב בהשבת שכר הטרחה ששילם הנתבע בגינה.

1.וזהו רקע הדברים, בקליפת אגוז: התובעת הגישה לביצוע שטר חוב בסכום של כ-22 אלף ₪, שלפי הנטען כתוב חלקית וחתום בידי הנתבע, שערב לחובותיה של חברה שבבעלותו. הנתבע הכחיש נמרצות את חלקו בכתיבה ובחתימה. בנוסף הכחיש את קיומו של חוב של החברה לתובעת, וטען עוד בתמצית לכך שממילא הודיע לכלל נושי החברה כי הפטיר עצמו מחובותיה.

2.אף שלתובעת עד נטען לחתימה, הרי שבנסיבות (בפרט נוכח חתימת השטר לפני כחמש שנים) ראיתי להורות – חרף התנגדות הנתבע – על מינוי מומחית לכתבי יד לבחינת כתב היד וחתימתו של הנתבע על השטר. לאחר עיכובים רבים, שניתן להתרשם שמקורם בשיתוף פעולה בלתי ממצה של הנתבע, השלימה המומחית, גב' פנינה אריאלי, את חוות דעתה. מסקנתה, בסוף חוות דעתה המפורטת, הייתה חדה וברורה: כתב היד שבמחלוקת הוא "בדרגת סבירות גבוהה" של הנתבע. כן נקבע כי "קיימת סבירות שהנתבע ביצע "זיוף עצמי" בחתימה במחלוקת, כלומר היא נכתבה על ידו בצורה קצת שונה, כדי שיוכל להתכחש לה בעתיד".

3.נוכח האמור ביקשתי את השקפת הצדדים באשר להמשך בירור התיק, שלא לומר סיומו. הנתבע הגיב ראשון. פרט לכך שהוא עומד – כפי זכותו המלאה כמובן – על המשך בירור התיק, תוך שהוא מזכיר כי יש לו טענות נוספות לצד טענת הזיוף, עתר הוא להוצאת חוות דעתה של המומחית מן התיק. נימוקו: בחוות הדעת מגדירה עצמה גב' אריאלי כ"גרפולוגית". גרפולוגיה, טוען הנתבע, נבחנת מבדיקת כתבי יד, ותכליתה הוא בניית פרופיל של תכונות האופי של הכותב על יסוד כתב ידו, להבדיל ממקצוע השוואת כתבי היד, הנלמד רק במחלקה לזיהוי פלילי. הנתבע עותר להוצאת חוות הדעת ולחיוב המומחית בהשבת כספו אפוא.

4.התובעת הגיבה בפרוטרוט לטענות הנתבע, והיא משיגה על עיתוי העלאת הטענה – משניתנה חוות הדעת, הן על הטענה לגופה.

5.דין הבקשה להוצאת חוות הדעת מתיק בית המשפט להידחות מניה וביה. אנמק בקצרה:

6.ראשית, ככל שהנתבע ביקש לדעת מראש את טיב הסמכתה ומומחיותה של גב' אריאלי, יכול היה לבררה עם המומחית (או בכל דרך מקובלת אחרת העידנא) בעת המינוי, לפני כשבעה חודשים, במקום להמתין לחוות הדעת. עיתוי העלאת הבקשה בעייתי ביותר אפוא, ונחזה כתלוי תוצאה. להמחשה, ספק אם במקרה שחוות הדעת הייתה תומכת בעמדת הנתבע, היה הוא מזדעק על חוסר מקצועיותה של המומחית ודורש את הוצאת חוות דעתה מתיק בית המשפט.

שנית, ככל שלנתבע השגות על מומחיותה של המומחית כיום, הדרך לבררן היא בשאלות הבהרה או מוטב בחקירת המומחית, על מנת שבית המשפט יתרשם. הניסיון לחמוק הן מזה הן מזה מוקשה.

שלישית, ולגוף הדברים: אין בדין כל קביעה שמי המכונה "גרפולוג" אינו כשיר לעריכת חוות דעת בתחום בדיקת כתבי היד והחתימות, ואין בדין כל הבחנה חדה בין "מומחה לכתבי יד" לבין "גרפולוג". אכן, אפשר בהחלט שיש בין המומחים לבדיקת כתבי יד וחתימות המבקשים להתבדל מפורשות מן הגרפולוגים האמונים על זיהוי הקשר שבין כתבי יד לבין אישיותו של אדם, על מנת למנוע את עירוב היוצרות. ברם אין מדובר אלא בטרמינולוגיה: לעתים יגדיר עצמו המומחה כמומחה לכתבי יד, לעתים כגרפולוג משפטי, לעתים כגרפולוג, שמומחיותו המתוארת היא בניתוח כתבי יד. אף בתי המשפט מתייחסים תדיר ל'גרפולוג המומחה לניתוח כתבי יד', ואף בית המשפט העליון שב ועומד "על מעמדו של הגרפולוג כמומחה בבית המשפט, ועל משקלה של חוות דעתו באבחון זיופי חתימות" (ע"א 4175/12 תעשיות אבן וסיד בע"מ נ' גדיר (10.3.14, בפסקה 18); וכן ראו: ע"פ 352/71 טל נ' מדינת ישראל, פ"ד כו(2) 107, 112 (1972); ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ, פ"ד מז(3) 240, 262 (המדבר "בגרפולוג המומחה לניתוח כתבי יד", ועל כי "על מקצוע הגרפולוגיה נאמר כי 'הגיע לדרגת מדע שימושי ממש...'"). לדידו של בית המשפט העליון, הרי שכינויו של מומחה כ"גרפולוג" ודאי אינה מלמדת שמומחיותו (האחת, אם בכלל) היא בניתוח אישיות על יסוד כתבי יד. השאלה האחת היא האם עסקינן במומחה הבקיא ברזי תורת ניתוח כתבי היד והחתימות (הוא מדע ה- Questioned Document Examination, מייסודו של Albert Osborn). אעיר עוד בלא לפרט כי פסק הדין האחד שאליו הפנה המשיב (ת"א 22671-04-11 נאמן נ' ונטורה) רחוק מלהקרין לענייננו או לקעקע את קביעותיו של בית המשפט העליון.