תא"מ 13950-06-14

1.לפניי תביעה כספית שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 07.07.2013, בין כלי רכב, מ"ר 97-377-12 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 87-043-70 (להלן: "רכב הנתבעות") (ולהלן: "התאונה").

2.התובעת טוענת כי האחריות לקרות התאונה חלה על נהג רכב הנתבעים, כאשר בזמן נסיעתו של רכב התובעת כדין יצא רכב הנתבעים ממגרש מכוניות ניסה להשתלב בכביש, ובחוסר זהירות פגע ברכב התובעת שנסע באותה העת בכביש.

מנגד, טוענים הנתבעים כי האחריות לקרות התאונה חלה על נהגת רכב התובעת אשר בעוד רכב הנתבעים עומד ביציאה ממגרש המכוניות באופן שאינו מפריע לתנועת כלי הרכב בכביש, סטתה עם רכבה לעבר רכב הנתבעים וגרמה לתאונה.

למעשה, אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה, אלא לעניין נסיבות התרחשות התאונה.

3.נערך לפניי ישיבה מקדמית שבה נשמעו ראיות הצדדים, העידו הנהגים המעורבים בתאונה ועד ראייה נוסף מטעם התובעת אשר ישב ברכב התובעת בעת קרות התאונה.

4.עתה נותר לדון ולהכריע בתובענה.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל חלקית, כך שהאחריות לקרות התאונה תחול על נהג רכב הנתבעות ואילו נהגת רכב התובעת תישא ברשלנות תורמת בשיעור של 30%.

מסקנתי זו מבוססת על יסוד הנימוקים הבאים: