מ. בר תחזוקה בע"מ נ' עאבד

בפני בקשה להעברת הדיון לבית משפט השלום במחוז ת"א מהטעם של העדר סמכות מקומית. 

1. לטענת המבקשת, בינה ובין חברת א. יוהנס עבודות מתכת בע"מ נחתם הסכם שכירות למדחס, הוא הבסיס לתביעה נשוא ההתנגדות ולפיו לבית משפט השלום במחוז תל אביב תהא סמכות השיפוט הייחודית בכל סכסוך בין הצדדים (בסע' 6 בהסכם).

2. ההסכם חתום ע"י חברת יוהנס אשר בהתאם לתצהירו של המשיב 2, הוא בעליה (בסע' 3 לתצהיר התמיכה בהתנגדות).

3. המבקשת טוענת כי בהתאם לאותה תניית שיפוט ייחודית הסמכות לדון בסכסוך בין הצדדים הינה לבית משפט השלום במחוז תל-אביב.

4. המשיב 2 בתגובתו לבקשה להעברת הדיון טען כי תניית השיפוט הייחודית אינה חלה עליו אלא על החברה – המשיבה 1 בלבד. כן הפנה המשיב להוראות תקנה 109 לתקנות ההוצאה לפועל ולעובדה כי מקום מגוריו בעיר נצרת ולפיכך, לשיטתו, יש לדחות את הבקשה.

5. לאחר עיון בבקשה, בתגובה ובתשובה לתגובה מצאתי כי אכן דין הטענה בעניין הסמכות המקומית להתקבל ויש להעביר את הדיון לבית משפט השלום במחוז ת"א.

6. תניית השיפוט בהסכם השכירות הינה אכן תניית שיפוט ייחודית. ראה לעניין זה רע"א 440/86 טפחות בנק משכנתאות נ' לוי, פ"ד מ(4) 553 וכן הוראות תקנה 5 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 הקובעת כי : "היה קיים הסכם בין בעלי הדין על מקום השיפוט, תוגש התובענה לבית המשפט שבאזור שיפוטו מצוי אותו מקום; לא הוסכם בין בעלי הדין שמקום השיפוט המוסכם יהיה מקום שיפוט ייחודי, יכול שתוגש התובענה לבית המשפט שבאותו מקום או לבית משפט אחר לפי תקנות 3 או 4".

7. באשר לטענת המשיב 2 כי תניית השיפוט אינה חלה עליו, הרי משעה שחלה תניית שיפוט ייחודית ביחס לחלק מהנתבעים, חלה הסמכות המקומית גם על הנתבעים הנוספים שכן תניית השיפוט גוברת – ראה רע"א 2339/92 עמידר נ' חי, פ"ד מו(3) 777, 780א.

8. מעבר לכך, יש מקום לציין כי המשיב 2 הינו הבעלים במשיבה 1 החברה בהתאם למסמכים אשר הוצגו ע"י המבקשת וכפי שהצהיר המשיב בעצמו, כמפורט, ולכן ממילא הוא אשר חתם על ההסכם בשם החברה, הכולל את הוראת השיפוט הייחודית.