תא"מ 13679-03-11 לנדאו גרבר נ' שפילמן ואח'

לפניי תביעה במסגרתה עותרת התובעת כי בית המשפט יורה לנתבעים לשלם לידיה את סכום הפיצוי המוסכם הנקוב בזיכרון דברים אשר נחתם בין הצדדים.

במסגרת כתב התביעה טענה התובעת כי ביום 9.7.10 נחתם בין הצדדים זיכרון דברים למכירת זכויות התובעת לנתבעים בדירה בת 4 חדרים ברח' רופין 12/14 בראשל"צ (להלן: "הדירה").

זיכרון הדברים היה כפוף לקבלת משכנתא עד ליום 14.7.10, כאשר לשיטת התובעת הודיעו הנתבעים, מספר פעמים, כי אכן אושרה להם המשכנתא ומכאן שיש להפנות את עניינם של הצדדים לעורכי הדין לצורך עריכתו של הסכם מכר.

בהמשך, ביקשו הנתבעים לדחות את מועד החתימה ב- 6 ימים, עד לאחר ט' באב, ומועד החתימה נקבע ליום 10.8.10.

רק ביום 6.8.10 הודיעו הנתבעים כי הם מבטלים את ההתקשרות מקום בו לא הגיעו להסדר עם הבנק המלווה.

פניות התובעת לקבלתו של פיצוי בגין הפרת זיכרון הדברים לא נענו, עד כי נדרשה התובעת להליך שבפניי.

במסגרת כתב ההגנה טענו הנתבעים כי תוקפו של זיכרון הדברים הותנה בקבלת משכנתא מהבנק תוך שהמתווך אשר במשרדו נחתם זיכרון הדברים מקצה לצורך כך, חמישה ימים בלבד.

לשיטת הנתבעים, לא נקבע מעולם מועד מדויק לחתימת הסכם המכר, וזאת שעה בה התקשרות הצדדים ממילא הייתה מותנית בקבלתה של המשכנתא.

הוסיפו הנתבעים וטענו כי לא הודיעו מעולם לתובעת על קבלת אישור עקרוני מהבנק, שכן זה לא ניתן להם בדרך אשר הייתה מאפשרת התקשרות בהסכם המכר.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ונתתי את דעתי לתצהירי ועדויות הצדדים, כמו גם לסיכומים, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות. טעמיי להלן.

בתיק זה נדרשתי ליתן את הדעת למספר מחלוקות מרכזיות כדלהלן: