תא"מ 13584-02-14 זיריני נ' חוארי ואח'

1. בפני תביעת הפרשים של נזקי רכוש שנגרמו לרכב של התובעת, כתוצאה מפגיעת רכב הנתבעים

ברכבה.

לאחר התאונה פנתה התובעת לשמאי אשר ערך עבורה חוות-דעת לנזקי הרכב ולירידת ערך , ולהלן

פרטי הנזקים הנתבעים:

נזק ישיר- 23,200 ₪

שכ"ט שמאי סך של 2,000 ₪

ירידת ערך סך של 8,645 ₪

השבתת רכב לצרכי תיקון סך של 1,500 ₪

מתוך הסכומים הנ"ל שילמה הנתבעת סך של 3,964 ₪ וכאן התובעת דורשת לפסוק לה את ההפרשים.

2. הנתבעים טענו בכתב-הגנתם כי , בעצם הם שילמו את הנזקים שהוכחו להם ע"י התובעת

וכי הנזקים הנטענים הינם מופרזים ואין להם כל אחיזה במציאות.

3. התקיים דיון בפני אליו הוזמן השמאי מטעם התובעת והוא נחקר על חוות-דעתו.

השמאי חזר על עיקר דבריו והסביר כי הוא מאשר חלקים מקוריים מקום שאין בנמצא תחליפי או משומש ,והוא נותן דוגמה למקרה שבו מאושר חלק מקורי וזה הצד האחורי או הכנף האחורי של כל רכב שכן שם ישנו ריתוך ואין בנמצא משומש או תחליפי וחייבים לאשר רק מקורי.

השמאי נשאל אם הוא לקח בחשבון בעלויות קודמות של הרכב והוא אישר זאת ובנוסף טען כי הוא לא בדק עבר ביטוחי של הרכב אך שומתו כפופה לעבר ביטוחי של הרכב שמשמעותי היא כי אם יוכח עבר יש לנכות מסכום ירידת הערך.

מטעם הנתבעים העיד עומר אבו ליל אשר אישר את אחריותו לתאונה בזה שכשהוא ניסה לברוח מרכב אחר הוא פגע ברכב של התובעת.

4. ובכן השאלה היא לא של אחריות לקרות התאונה אלא לגובה הנזקים.

והשאלה היא אם התובעת הוכיחה נזקים מעבר לפיצוי שקיבלה.