תא"מ 13408-08-14ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ נ' אבו רזק ואח'

1.לפניי תביעה כספית ע"ס 15,436 ₪, בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 16.12.2013, בין כלי רכב, מ"ר 67-252-71 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מסוג משאית, מ"ר 16-082-51 (להלן: "המשאית") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לנסיבות התרחשותה.

3.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה נשמעו ראיות הצדדים, העידו הנהגים המעורבים בתאונה ועדת ראייה נוספת מטעם התובעת שהייתה ברכב התובעת בעת קרות התאונה.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל במלואה.

הגם שהצדדים הסכימו למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי.

5.1.אני מעדיף את גרסתם של עדי התובעת שהייתה קוהרנטית, סדורה והמתיישבת עם מוקדי הנזק, על פני גרסתו של נהג המשאית, שגרסתו לא התיישבה עם היגיון שבהתרחשות התאונה ושהותירה בי רושם של חוסר מהימנות.

5.2.מוקדי הנזק בכלי הרכב המעורבים – ברכב התובעת בדופן ימינית אחורית ומשאית בחזית – מצביעים בבירור על כך שרכב התובעת כבר היה מצוי בתוך מעגל התנועה בעת כניסת המשאית אליה.

הטענה של נהג המשאית כי למעשה רכב התובעת הוא שפגע בחזית המשאית כאילו, כאשר הוא ראה את רכב התובעת מגיח במהירות ונכנס לצומת אז הוא עצר את המשאית בכניסה למעגל התנועה, אינה מקובלת עליי. אם הגיח רכב התובעת במהירות אל תוך מעגל התנועה, הרי שנהג המשאית לא הבחין בו בזמן ולא נתן לרכב התובעת, שכבר היה בתוך מעגל התנועה, את זכות הקדימה, ולא נתן דעתו למתרחש בכביש, שכן אם היה מבחין בו בזמן הרי שהיה מספיק לעצור את המשאית מבלי להיכנס, אף לא במקצת, למעגל התנועה. בהקשר זה, אומר כי אני מתקשה לקבל את גרסתו של נהג המשאית, לפיה כאשר הוא היה במעגל התנועה, רכב התובעת לא היה, ורק לאחר מכן הגיח במהירות. אם כך, הרי לא ברור כיצד הספיק רכב התובעת להגיח במהירות, להיכנס לתוך מעגל התנועה, להשתלב בו ואף לעבור כמעט את המשאית, הכל בזמן שהמשאית הייתה כבר בתוך המעגל.