תא"מ 13378-11-16 אשר נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ

1.לפניי תביעת הפרשים, בסדר דין מהיר, שעילתה הפרשי נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים אשר לא שולמו על ידי הנתבעת.

תאונת הדרכים ארעה ביום 11.07.2016, בין כלי רכב, מ"ר 59-830-75 שבעת התאונה היה בבעלות התובעת (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 39-453-62 שבעת התאונה היה מבוטח על ידי הנתבעת בביטוח אחריות לנזקי צד ג' (להלן: "רכב הנתבעת") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה ולעניין האחריות, אלא המחלוקת היא לעניין הנזק בלבד, ובכלל זה מחלוקת לגבי גובה הנזק הישיר, ירידת הערך ושכ"ט שמאי מטעם התובעת. יוטעם, כי מתוך הסכום הכולל של הנזק הנטען בסך של 24,250 ₪ שדרשה התובעת מהנתבעת, ניאותה הנתבעת לשלם לתובעת סכום של 16,831 ₪ בלבד, בטענה כי מדובר בתשלום על מלוא נזקי התובעת.

3.נערכה לפניי שתי ישיבות הוכחות, כאשר בישיבה ראשונה נחקרו התובעת ושמאי הרכב מטעמה ובישיבה השנייה נחקר שמאי הרכב מטעם הנתבעת, נותן חוות דעת הנגדית.

4.בתום חקירת העדים והמומחים הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לרבות כל החומר שהוצג והוגש במעמד ישיבות ההוכחות, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של ב"כ הצדדים לרבות בסיכומיהם, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל במלואה.

הגם שהצדדים הסמיכוני לפסוק על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה תמציתית לביסוס מסקנתי:

5.1.באשר להיקף הנזק הישיר שנגרם לרכב התובעת כתוצאה מהתאונה, הצדדים חלוקים בקשר עם עלותם של מספר חלפים.