תא"מ 13224-04-14 הרבסט נ' מוסקוביץ

בפניי בקשה לדחיית תביעה על הסף בשל מעשה בית דין או השתק פלוגתא כאשר השאלה העומדת להכרעתי היא: האם פסיקת שכר טרחת עורך דין במסגרת הליך משפטי מונעת מהצד שכנגדו נפסק שכר הטרחה לתבוע את עורך הדין להשיב את הכספים לידו. או בניסוח אחר - האם יש לאפשר הגשת תביעה חדשה ונפרדת להחזר כספי שכר הטרחה שנפסקו, במסגרת פסק דין חלוט.

הרקע לבקשה:

1. הנתבע, עו"ד מוסקוביץ, שימש כבא כוחה של אשת התובע, ולאחר מכן גרושתו, בהליכים משפטיים שונים לרבות בבקשות שהוגשו לבית המשפט לענייני משפחה.

2. התובע ואשתו התדיינו גם במסגרת בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה, בבית המשפט המחוזי בירושלים. ביום 20.11.13 ניתן פסק דין ע"י כב' השופט דרורי שהוכתב בנוכחות הצדדים.

3. במסגרת פסק הדין נקבע כי:

   "26. מאחר והמבקש הפסיד בבקשתו והמשיבה זכתה, יש, על פי פסיקת ביהמ"ש העליון ועל פי פסיקה רבה שניתנה על ידי, לחייב את המבקש בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, שיכסו באופן ריאלי את התשלומים ששילמה המשיבה לעורך דינה, שאם לא יעשה כן, תצא המשיבה מקופחת בכך ששילמה לעורך דינה סכום גבוה, ועל אף שזכתה בדינה תקבל מהצד שכנגד סכום חלקי.

   27. עו"ד מוסקוביץ, בתשובה לשאלתי אמר כי שכר הטרחה ששילמה לו מרשתו, עבור הכנת התגובה בבקשה לרשות הערעור, לימוד התיק והופעה בבית משפט זה הוא סכום כולל של 15,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.

   28. עו"ד ננר סבור כי מדובר בסכום גבוה מידי (הוא ערך חשבון של כ-21 שעות עבודה על בסיס 200 דולר לשעה) והוא דרש כי עו"ד מוסקוביץ יציג בפני בית משפט השלום קבלות על סכום זה.

   29. אני מאמין לעו"ד מוסקוביץ, כפי שאני מאמין לכל עורך דין אחר. צר לי כי עו"ד דורש מחברו למקצוע להציג קבלה על תשלום שכ"ט עו"ד ולא סומך על המילה שלו, גם אם עו"ד ננר טוען כי הדבר נקבע בפסיקה. אני סבור כי חובת ההגינות בין עורי הדין היא כזו שעורכי הדין יכבדו את הצהרת חברם למקצוע, ובמיוחד כאשר מדובר בסכום שהוא מתקבל על הדעת ולא יוצא דופן באופן קיצוני. אכן הסכום אינו נמוך, אך מבחינת המשיבה, אם הייתה מתקבלת בקשת רשות הערעור משמעות הדבר הוא כי כל עילת התביעה הייתה נופלת....

   30. לפיכך, הגעתי למסקנה כי בנוסף להוראה האופרטיבית בדבר דחיית הבר"ע אני מחייב את המבקש (התובע דכאן ד.פ.) בהוצאות המשיבה בסך של 15,000 ₪ בתוספת מע"מ".