תא"מ 12632-06-14 מדינת ישראל נ' ישראל ואח'

1.לפניי תביעה כספית ע"ס 7,049 ₪, בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 09.08.2012, לכלי רכב, מ"ר 90-228-75 (להלן: "רכב התובעת") באמצעות מזוודה שנפלה מכלי רכב, מ"ר 33-696-79 (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

יצוין כי בכתב התביעה נתבע סכום של 6,938 ₪ אולם בישיבה מיום 12.01.2015 טען ב"כ התובעת כי מדובר בטעות וסכום התביעה הנכון הוא 7,049 ₪. מאחר שאין בשינוי סכום התביעה לשנות את גובה אגרת בית המשפט הרי שברור שאין מניעה לקבל את שינוי סכום התביעה, כאמור לעיל.

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה ונסיבותיה אלא שהצדדים חלוקים באשר לגובה הנזק.

3.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה נשמעו טיעוני ב"כ הצדדים.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, עם הנמקה קצרה, ללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכב התובעת, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל במלואה.

חרף העובדה שהצדדים הסכימו כי פסק הדין יינתן על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי לנכון ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי, כפי האמור להלן:

5.1.הנתבעים מכירים באחריותם לקרות התאונה שכן הם מודים כי מזוודה שנפלה מרכב הנתבעים גרמה לתאונה. ברם, הם חולקים על גובה הנזק שנגרם לרכב התובעת.

5.2.הנתבעים לא הציגו כל חוות דעת שמאי נגדית שיש בה לסתור את חוות דעתו של השמאי מטעם התובעת. כמו כן, הנתבעים לא ביקשו לזמן את השמאי מטעם התובעת כדי לחקור אותו על חוות דעתו. משכך, הרי שלא עלה בידי הנתבעים להראות כי פגיעה של מזוודה ברכב התובעת בנסיבות התרחשות התאונה אינה יכולה להביא לנזקים בעטיים נדרשו לבצע עבודות ותיקונים כפי שנעשו בפועל על יסוד חוות דעתו של השמאי מטעם התובעת.