תא"מ 12356-06-12 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' י.מ. - אור יזום בניה והשקעות בע"מ ואח'

לפניי תביעה לתשלום פרמיות ביטוח בגין שתי פוליסות:

• פוליסת ביטוח "עבודות קבלניות" שמספרה 933158777 לתקופה שראשיתה ביום 14.7.2009 וסיומה ביום 31.12.2009, אשר בוטלה ביום 21.10.2009, משלא שולמה בידי הנתבעת 1 (להלן: "הפוליסה הקבלנית");

• פוליסת ביטוח מקיף לרכב 57-840-16 שמספרה 827856790 לתקופה שמיום 23.7.2008 ועד 31.5.2009 (להלן: "פוליסת הרכב").

התביעה הוגשה, מראשיתה, נגד הנתבעת 1 – שהיא החברה שהייתה אמורה להיות בעלת הפוליסה, ונגד הנתבע 2 – סוכן הביטוח. הנתבע 2 לא הגיש כתב הגנה בהליך, וביום 29.1.2014 ניתן פסק דין נגדו בהעדר הגנה, וההליך המשיך להתנהל ביחס לנתבעת 1 בלבד.

הנתבעת 1 טוענת, כי לאחר שהייתה מבוטחת אצל התובעת במשך שלוש שנות פרויקט בנייה, נזקקה לפוליסת ביטוח לתקופה קצרה נוספת, ופנתה לתובעת באמצעות סוכן הביטוח, הנתבע 2, על מנת לקבל הצעת מחיר. עוד ציינה הנתבעת 1, כי לא הייתה מרוצה מן השירות ומהכיסוי הביטוחי שקיבלה, וזאת לאור דחיית תביעת ביטוח שהגישה במסגרת הפוליסה הקודמת שערכה.

הנתבעת 1 טענה, כי לא אישרה מעולם את עריכת הביטוח, וכי קיבלה "טופס 4" לפרויקט נושא הפוליסה כחמישה חודשים לפני מועד תחילת הפוליסה הקבלנית, ועל כן – לא היה לה כל צורך בפוליסה זו. עוד טענה הנתבעת, כי הרכב נושא פוליסת הרכב נמכר ביום 23.12.2008 – וכי הודעה על כך נמסרה לנתבע 2.

אין מחלוקת בין הצדדים, כי הנתבע 2 היה, במערכת היחסים שבין התובעת ובין הנתבעת 1, שלוחה של התובעת, וכי מה שנמסר לידיעת הנתבע 2 – כאילו נמסר לתובעת עצמה. עוד יש לזכור, כי הנטל להוכיח את קיומן של פוליסות ביטוח, ואת אישור הזמנתן בידי הנתבעת 1 – מוטל על התובעת.

בכל הנוגע לביטוח הרכב – טענת ההגנה היחידה של הנתבעת היא כי הרכב נמכר ביום 23.12.2008, וכי הנתבע 2 עודכן בעובדה זו, והיא אף הציגה הסכם למכירת הרכב. התובעת טענה, כי על פי מרשם כלי הרכב – הבעלות ברכב הועברה רק ב-10.3.2009, ואף זאת – לא לאדם החתום על ההסכם כקונה.

בסוגיית ביטוח הרכב, אני סבור כי הדין עם התובעת. מאחר שטענת ההגנה של הנתבעת 1 מתייחסת לביטול הפוליסה בעקבות מכירת הרכב, הרי הנתבעת אינה מכחישה כי ביקשה לבטחה בפוליסה זו, ועל כן הנטל להוכיח כי ביקשה לבטלה מוטל עליה. עם זאת, לא הוצגה ולו ראיה אחת לכך שהנתבעת 1 הודיעה לחברת הביטוח – בין באמצעות הנתבע 2 ובין במישרין – על ביטול הפוליסה או על מכירת הרכב.

יוער, כי הנתבעת 1 הגישה תצהיר מטעמו של הנתבע 2, אולם משלא התייצב הנתבע 2 להיחקר על תצהירו, אין ערך ראייתי לתצהיר זה. עם זאת, יש לציין כי גם בתצהיר זה, שהוגש מטעם הנתבעת 1, הנתבע 2 אינו מציין כי קיבל הודעת ביטול פוליסת הרכב. די בכך כדי לקבוע, כי הנתבעת 1 לא ביטלה את הפוליסה, ועל כן היא חבה במלוא יתרת התשלומים, ובוודאי שאינה זכאית להחזר כלשהו.