תא"מ 12262-04-15 עניני ואח' נ' רואקי ואח'

התביעה היא לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לרכב התובעת בתאונת דרכים.

התובעת טוענת כי היא בעלת רכב שנפגע בתאונת דרכים שלה היה אחראי הנתבע 1. הנתבעת 2 היא חברת הביטוח שביטחה את רכב הנתבע.

הנתבעים הכחישו את טענות התובעת ביחס לתאונה. לטענתם, מי שנהג ברכב התובעת הוא שאחראי לתאונה. בשל כך גם הוגשה על ידם תביעה שכנגד.

עוד טענו כי התובעת אינה הבעלים הרשום של הרכב וכי הרכב רשום על שם אדם אחר ולפיכך על התובעת להוכיח כי היא הבעלים של הרכב.

לשם כך הביאה התובעת את הבעלים הרשום, מר ביאדסה סמיח חיידר. לאחר עדותו של זה (פרוטוקול עמ' 18 עד 19), שוכנעתי כי התובעת היא הבעלים של הרכב.

יש לדון אפוא בטענות הצדדים ביחס לארוע התאונה עצמו ולאחריותם לתאונה.

בכתב התביעה טענה התובעת כי בנה, שנהג ברכב, חצה צומת ברמזור ירוק. לטענתה, הנתבע 1 נכנס לצומת כשהאור ברמזור אדום וביקש לפנות שמאלה. תוך כדי הפניה, חסם את נתיב הנסיעה של רכב התובעת, ובשל כך ארעה התאונה. לפיכך, לטענתה, האחריות לתאונה היא על הנתבעים.

הנתבעים, לעומת זאת, טענו כי רכבם נכנס לצומת כשהאור בכיוון נסיעתו ירוק ואילו רכב התובעת הוא שנכנס לצומת כשהאור בכיוון נסיעתו אדום.

שני הנהגים העידו בפני. בנוסף, העיד בפני מר שי נטל, שוטר שחקר את נהג התובעת באזהרה (נ/1). עדותו של השוטר נטל נדרשה, מאחר ובחקירתו הנגדית הכחיש נהג התובעת את עדותו במשטרה, כפי שהוצגה על ידי הנתבעים.

לאחר ששמעתי את כל העדים, הגעתי לכלל מסקנה כי במאזן ההסתברויות, כנדרש בהליך אזרחי שבפני, עלה בידי הנתבעים להרים את הנטל ולהוכיח כי התאונה ארעה באופן שתואר על ידם בכתבי הטענות מטעמם, ולא באופן שתואר על ידי התובעת בכתב התביעה.

למעשה, ביחס לארוע התאונה עצמו היו בפני שתי עדויות- עדות נהג התובעת מחד, ועדות הנתבע 1 מאידך. בעוד שגרסת הנתבע 1 היתה עקבית, לא כך גרסת התובעת. בעוד שבכתב התביעה, נטען, כאמור, כי בעת שנהג התובעת חצה את הצומת היה האור בכיוון נסיעתו ירוק, בעדותו במשטרה, עדות שנגבתה יומיים לאחר התאונה, ציין נהג התובעת כי "כמעט הגעתי לקו עצירה והתחיל האור הירוק להבהב ואני המשכתי לנסוע" (נ/1 בשו' 20 – 21). מעדות זו עולה כי בעת שנהג התובעת חצה את הצומת, האור בנתיב נסיעתו כבר לא היה ירוק אלא מהבהב.