תא"מ 12093-02-14 בן שבת נ' גלבוע

האם עסקת ניכיון של שטרות ע"ס 50,000 שבמסגרתה קיבל מבצע הניכיון בתמורה לשטרות נשוא הניכיון סך של 48,000 ₪ ולא שלל את הזכות לחזור אליו, מהווה הלוואה לצורך חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות?

לפני שאגש לניתוח הטענה, אצייו כי הצדדים העלו בסיכומיהם טענות עובדתיות ,(בחלקן סותרות טענות אחרות שהעלה אותו צד), שלא ניתן ואף לא צריך להכריע בהן בשלב זה.

עוד אציין כי הטענה של התובע לפיה עמלת הניכיון אותה גבה היא בסך של 2,000 ₪ בלבד, לא הוכחה אך לא נסתרה. ומאחר שמדובר בבקשה לדחייה על הסף שלא נשמעו בה ראיות, יש להניח בשלב זה לטובת התובע כי זהו הסכום שקיבל לכאורה כעמלה והשאלה היא האם בנסיבות אלה יש להחיל את חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות תשנ"ג - 1993, (להלן: "חוק ההסדרה").

למען הפשטות ייקרא להלן מי שמוסר שטר לניכיון "מוכר" ומי שמקבל ממנו את השטר ייקרא להלן: "קונה".

דיון והכרעה:

א. מקובלת עלי הטענה כי עסקת ניכיון של שטרות שבה מגביל המוכר את זכות הקונה לחזור אילו במקרה של חילול השטר,( מה שנקרא "ניכיון טהור"), איננה הלוואה אלא עסקת מכר לכל דבר יהא הרווח מהעסקה גבוה ככל שיהיה. מדוע? , מאחר שמאפיין הכרחי ב"הלוואה" הוא זכות המלווה לחזור אל הלווה על מלוא הסכום ,(כולל ריביות ותוספות למיניהן במידה ויש), אם זה האחרון לא יעמוד בתנאי ההלוואה. ניכיון שבו נשללה זכות החזרה חסר בו תנאי הכרחי זה ועל כן לאו הלוואה הוא אלא עסקת מכר בה מכר המוכר לקונה שטר וקיבל ממנו את מחיר השטר.

ב. מאידך, שמירת זכות החזרה למוכר מכוח השטר מושא הניכיון, שומרת על המאפיין של "הלוואה" שכן המוכר מקבל סכום כסף מסוים ומוסר את השטר שסכומו גבוה יותר תוך התחייבות לפרוע את מלוא סכומו אם יחולל. מבחינה זו אין הבדל בין עסקת ניכיון שכזאת לבין חוזה הלוואה לפיו סכום ההלוואה הוא המחיר שקיבל המוכר תמורת השטר, והריבית או התוספת היא ההפרש בין סכום זה לבין סכום השטר. האם זוהי בהכרח הלוואה חוץ בנקאית שחוק ההסדרה חל עליה ?

לאחר שבחנתי את החוק , סיכומי הצדדים והפסיקה הרלוונטית באתי למסקנה כי התשובה לשאלה הנ"ל שלילית. קרי, חוק ההסדרה לא חל בהכרח והדבר תלוי בנסיבות המקרה.

אנמק-