מאשי נ' שי ש.י.ר.מ יזמות בנייה ושיפוצים בע"מ ואח'

תביעה לחיובה האישי של הנתבעת 2 בחובה של הנתבעת 1 בסך 70,700 ₪ כלפי התובע, מכוח הרמת מסך.

רקע

1. התובע הינו בעל עסק העוסק בייצור ובשיווק של מוצרי פרזול.

הנתבעת 1 (להלן: "החברה") עסקה בתקופה הרלבנטית לתביעה ביזמות, בנייה ושיפוצים.

הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת") הינה הבעלים והדירקטורית של החברה.

2. ביום 3.6.15 הזמינה החברה מהתובע מוצרי פרזול בסך של 69,950 ₪. לצורך התשלום מסר מר יעקב ראובן (להלן: "יעקב") שהינו בעלה של הנתבעת וכן מנהל בפועל של החברה, שיק משוך על שם החברה על סך 69,950 ₪, שזמן פירעונו למועד נדחה 15.9.15.

3. השיק חולל, והתובע פתח תיק הוצאה לפועל נגד החברה. הנתבעת הגישה תצהיר בתמיכה להתנגדות החברה לשיק, ובו בין הייתר הכחישה את חתימת החברה על השיק וטענה כי לא התבקשה ולא התקבלה תמורה בגינו. ברם, בחקירתה בדיון בבקשת הרשות להתגונן, בתיק ת"ט 54755-01-16, חזרה בה הנתבעת מהאמור בתצהירה, והודתה כי התקבלה תמורה וכי התובע זכאי לפירעון השיק. בהמשך לכך, ובהמלצת בית המשפט, הסכימה לדחיית ההתנגדות.

בתיק ההוצאה לפועל שנפתח נגד החברה שולמו סכומים נמוכים, והחוב הבסיסי טרם נפרע.

4. בתביעה דנא מבקש התובע להיפרע מהנתבעת, הבעלים של החברה, ולחייב אותה באופן אישי בחובה של החברה כלפיו, מכוח הרמת מסך.

5. בתמצית, טוען התובע כי הנתבעת אינה אלא "אשת קש" של יעקב, וכי יעקב הינו מי ששלט החברה וניהל אותה. לפי הטענה, הנתבעת נרשמה ושימשה כבעלים של החברה, על מנת לאפשר לבעלה יעקב לנהל חברה, חרף הליכים משפטיים שונים שנפתחו נגדו שמנעו ממנו מלעשות כן, ובכללם כתב אישום בעבירות מע"מ והליך של פשיטת רגל. כמו כן, לפי הטענה, במועד מסירת השיק, ידעה הנתבעת על כי השיק לא ייפרע, וזאת בשים לב לקיומם של שיקים נוספים שחוללו ולהתראה, שבהמשך התממשה, לרישום החברה כ"חברה מפרת חוק" עקב אי תשלום אגרה שנתית.