תא"מ 11752-11-16 ערב נ' שמואלוב ואח'

זוהי תביעה כספית, שעניינה נזקים שנגרמו לאופנועה של התובעת.

1.התובעת הייתה במועדים הרלבנטיים לתביעה הבעלים הרשום של אופנוע מ.ר. 77-875-33 (להלן: "האופנוע"); הנתבע 1 היה במועדים הרלבנטיים הבעלים של רכב מ.ר 67-975-76 שבוטח ע"י הנתבעת 2.

ביום 29/09/15 עת עמד האופנוע בחניה, נהג הנתבע 1 ברכבו, ותוך כדי נסיעה לאחור פגע באופנוע. בתאריך 28/10/2015, כחודש לאחר האירוע, נבדק האופנוע לראשונה בידי שמאי מטעם התובעת, חוות הדעת מטעמו של שמאי התובעת ניתנה ביום 16/11/2015. בחוות דעתו של השמאי, הוערך שווי האופנוע בסך של 73,000 ₪, כאשר הנזקים שנאמדו ביום עריכת הבדיקה הינם בסך כספי של 33,079 ₪ בצירוף ירידת ערך בשיעור של 10% משווי האופנוע (7,300 ₪).

ביום 1/11/2015 נמכר האופנוע לצד ג' בעבור התמורה של 33,000 ₪.

2.בגדרה של התביעה, ביקשה התובעת מבית המשפט לחייב את הנתבעים בסך הכספי של 45,979 ₪, סכום המורכב משווי האופנוע בניכוי התמורה שהתקבלה ממכירתו, בצירוף הסך של 1,400 ₪ שכר טרחת השמאי ו- 2,000 ₪ נזק לא ממוני.

3.הנתבעים אינם מכחישים את עצם האירוע, אלא שלטענתם הנתבע פגע באופנוע קלות וגרם לו לנזק מינורי, כאשר הנזק שהודגם אינו קשור לפגיעה של הנתבע באופנוע. התובעת, לטענתם, לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל לפתחה, משנותק הקשר הסיבתי בין התאונה ובין הנזקים שתוארו. יתר על כן, מציינים הנתבעים כי האופנוע נמכר מבלי שהיה באפשרותה לאמוד את הנזקים וכן לא צורפו מסמכי מכירת האופנוע או מסמכים המלמדים על כך שהאופנוע תוקן, כך שסכום התביעה לא הוכח.

4.בדיון שהתקיים העיד מטעם התובעת מר בן הרוש, משלטענתו הוא הבעלים בפועל של האופנוע. מר בן הרוש חזר על הטענות שפורטו בכתב התביעה, ובעיקרם אחריותו של הנתבע 1 לנזקים שנגרמו לאופנוע שנהדף ונפל על צידו השמאלי. לטענתו של מר בן הרוש, האופנוע נגרר למוסך "ימים – שבוע -שבועיים" לאחר התאונה (עמ' 2 לפרוטוקול שורות 9-10), אולם מסיבה שאינה ידועה לו השמאי הגיע בשלב מאוחר מכך (עמ' 2 לפרוטוקול, שורות 18-19).

5.הנתבע 1, מנגד, חזר בעדותו על כך שפגע באופנוע עת נהג לאחור באיטיות, אולם לטענתו פגע במרכז האופנוע וגרם לו שריטה קלה בלבד (עמוד 3 שורות 17-23 לפרוטוקול). עוד מוסיף הנתבע 1 כי מיד לאחר קרות התאונה, ולאור הנזק הקל שקרה לאופנוע ביקש ממנו מר בן הרוש את הסך של 500 ₪ לשם תיקון הנזק, סכום שלא היה ברשותו (עמוד 3 לפרוטוקול, שורות 27-32). לאחר כשבוע פנה אליו מר בן הרוש לקבל את פרטיו (עמוד 4 לפרוטוקול, שורות 26-35).

דיון