תא"מ 11736-05-16 ממן נ' אלבר ציי רכב (ר.צ.) בע"מ

להודעת הנתבעת מהיום:

לעניין טענות הנתבעת בעניין ההיתר לכאורה לתיקון כתב התביעה: תיקון לא נתבקש (וממילא לא נדרשה תגובה) ולא הותר. עניינה של החלטתי מיום 23.12.16 היה בשאלת תשלום האגרה המתאימה. התביעה, במתכונתה הנוכחית והקיימת, כוללת זה מכבר סעד של השבה (ס' 32 ו-35 לכתב התביעה כדוגמה). הנתבעת התייחסה זה מכבר לשאלת ההשבה גם בכתב הגנתה (ס' 70 ו-72). אין מדובר בעניין חדש כלל ועיקר. הקושי, שציינתי גם בדיון: התובע העמיד את סכום התביעה על 41,879 ש"ח, ושילם אגרה בהתאם. אם זו תביעתו, אין אפשרות להשבה, שהרי התמורה ששילם עבור הרכב עמדה על 133,218 ₪. אם הסעד המבוקש הוא השבה, יש לשלם אגרה בהתאם, קרי 1.25% (ולעת הוכחות: 2.5%) משווי התביעה, היא שווי הרכב. החלטתי הקודמת אינה עוסקת אפוא בתיקון כתב התביעה, ואין בה משום היתר לתובע לתקן דבר בתביעתו. כל תכליתה חיוב התובע לשלם אגרה מתאימה, שבהיעדרה יש להורות על מחיקת התביעה (תקנה 100(4) לתקנות). התובעת אינה נחשפת לדבר שלא התמודדה עמו קודם לכן אפוא, ותגובתה לא נדרשה ולא נדרשת . לכן לא נדרשה עמדתה מטבע הדברים.

למעלה מן הצורך: הנזק שלפניו עומדת הנתבעת אינו חריף יותר כתוצאה מכך שהתובע יקיים את חובתו ויישא בתשלום האגרה, המתחייבת לשם בירור תביעת ההשבה. בניגוד לתביעה כספית טהורה, השבה של תמורת הרכב, אם יורה עליה בית המשפט בסוף ההליך, תיעשה בהכרח כנגד השבת הרכב לידיה של הנתבעת. שוויו של הרכב שתקבל הנתבעת במקרה כזה ניכר ואמור להיות בקרבת תמורת הרכישה (ניסאן קשקאי שנת 2016, שהנתבעת עצמה עמלה להסביר כיצד לא נפגע שוויו רק מחמת היותה היד הראשונה המחזיקה בו). זאת, לעומת התשלום של כ-41 אלף ש"ח שהתובע ביקש לקבלו לחלופין בלא השבת הרכב, נזק כלכלי שמבחינת הנתבעת (אם תתקבל טענת התובע) משמעותי יותר.

הסוגיה הנותרת: הראיה שהנתבעת מתנגדת לצירופה. יש שהות עתה. יבאר התובע, בתמיכת תצהיר: אם הוא חפץ עדיין בהגשת תקליטור ותכתוב של שיחה שלא נכללה בכתב התביעה (כטענת הנתבעת בעמדתה מיום 14.11.16) - יבאר באורח סדור, לרבות בשאלה מדוע לא צורפה קודם, שאז אבחן, לאחר קבלת עמדת הנתבעת כמובן. לא זה המצב - יבאר. הבהרה או בקשה עד יום 1.1.17, ולאחר מכן תתבקש עמדת הנתבעת במידת הצורך. תז"פ במועדה.

ניתנה היום, כ"ז כסלו תשע"ז, 27 דצמבר 2016, בהעדר הצדדים.