ש. שלמה רכב בע"מ נ' מנוצהרי ואח'

1.לפניי תביעה כספית, בסדר דין מהיר, שעילתה הפרשי תשלומים שלא שולמו בגין נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים מיום 30.09.2014, בין כלי רכב מ"ר 25-881-75 שבעת התאונה היה בבעלות התובעת (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 85-408-25 שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבע 1 ומבוטח על ידי הנתבעת 2 (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין האחריות לתאונה המוטלת על נהג רכב הנתבעים, אשר ברכב התובעת מאחור. הנזק שנגרם למוקד האחורי ברכב התובעת שולם על ידי הנתבעת 2.

המחלוקת היא בגין הנזק הנטען שנגרם למוקד הקדמי ברכב התובעת, כאשר התובעת טוענת כי רכב התובעת נהדף לעבר רכב נוסף שהיה מלפני רכבה ואילו הנתבעים מכחישים זאת.

3.נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה הוגשו ראיות הצדדים, והעידו נהגי הרכבים המעורבים בתאונה.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא גבולות וללא הנמקה, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

הגם שהצדדים נתנו הסכמתם למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי:

טענתה של התובעת בדבר הדיפת רכבה על ידי רכב הנתבעים שכתוצאה ממנה פגע רכב התובעת ברכב שהיה מלפניו, אינה נתמכת בכל ראיה.

כך למשל, אין לתובעת תמונות מיקום הרכבים בזירת התאונה הכוללות את הרכב הראשון בשיירה. כך למשל, נהגת רכב התובעת לא נטלה מנהג רכב הראשון בשיירה, כל פרטים הגם שטענתה היא כי רכבה נהדף לעבר רכב הראשון בשיירה וכי היא הבחינה מיד לאחר התאונה כי רכבה ניזוק בחלקו הקדמי.