תא"מ 11552-03-16 מנורה מבטחים ביטוח בע"מ נ' בדר- מוצרי בטון בע"מ ואח'

1.לפניי תביעה כספית, בסדר דין מהיר, שעילתה הפרשים שלא שולמו בגין נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים מיום 01.04.2015, בין כלי רכב, מסוג רכב פרטי ללימוד נהיגה, מ"ר 63-516-76 (להלן: "רכב לימוד נהיגה") לבין כלי רכב, מסוג משאית המחובר אליה מערבל בטון, מ"ר 52-057-50 (להלן: "מערבל בטון") (ולהלן: "התאונה").

2.הצדדים אינם חלוקים בשאלת האחריות לקרות התאונה אלא הם חלוקים בקשר עם שיעור הנזק.

3.נערך לפניי דיון במעמד ב"כ הצדדים בלבד, במסגרתו טענו כי אין להם עדים בתיק וביקשו מבית המשפט לטעון טיעונים שלאחריהם ייתן בית המשפט את הכרעתו.

4.בראשית הדיון הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא גבולות וללא הנמקה, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר להם כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של ב"כ הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל, כך שהנתבעות נותרו חייבות לתובעת סך של 4,383 ₪.

הגם שב"כ הצדדים הסמיכוני לפסוק על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה תמציתית לביסוס מסקנתי:

5.1.בראש ובראשונה, אציין כי שווי ערך רכב בפועל, לאחר חישוב תוספות וההפחתות, הינו 65,147 ₪, כפי שצוין מפורשות בחוות דעת שמאי התובעת. לכן, לא ברור מדוע העמידה התובעת, מלכתחילה, את ראש הנזק נזק ישיר לרכב על סך של 82,218 ₪, כאשר הרכב הוכר כאבדן להלכה.

5.2.שנית, לסך של 65,147 ₪ יש להוסיף את עלות האביזרים בסך של 3,000 ₪ כפי שגם שולם בפועל למבוטח, ואת שכ"ט שמאי בסך של 472 ₪ ואת ההצמדה למבוטח בסך של 251 ₪. סכומים אלו נתמכים בהוראות התשלום שצורפו לכתב התביעה. למעלה מזאת, יש להבהיר כי ב"כ הנתבעות לא העלה כל טענה בגין זה במסגרת טיעוניו בעל פה.