תא"מ 11359-04-12 נתנאל ואח' נ' קאירי ואח'

בפני תביעה במסגרתה עותר התובע, כי בית המשפט יורה לנתבעת להוסיף ולשלם לידיו שכר טרחה והוצאות בהיקף של 9,500 ₪ בשל שירות משפטי.

בכתב התביעה טען התובע כי נתנו על ידו לנתבעת שירותים משפטיים בשלושה נושאים מרכזיים:

הוצאת צו ירושה של אביה המנוח של הנתבעת מר א.ל ז"ל (להלן: "המנוח"),

טיפול בהסכם חלוקת העיזבון בין הנתבעת ושני אחיה, שהינם יורשיו של המנוח, לרבות הכנת ההסכם והגשת בקשה לאישורו בבית המשפט.

רישום הזכויות במקרקעין הנקובים בעיזבון, בהתאם להסכם חלוקת העיזבון, לרבות טיפול בביטול החיוב בתשלום מס שבח שחל על אחד מנכסי העיזבון.

הנתבעת טענה במסגרת כתב ההגנה כי לא הוסכם בינה לבין התובע על תשלום שכר טרחה בהיקף מוגדר, ולמעשה הנושא כלל לא עלה בפגישת הצדדים.

בנוסף, טענה הנתבעת כי ממילא אין מקום לחייבה בתשלום שכר טרחה כלשהו, שעה שהתובע התרשל בשירות שניתן על ידו וזאת בכל הנוגע לתוכנו של הסכם חלוקת העיזבון, רישום זכויותיה במקרקעין בהתאם לאותו הסכם, ודרך הטיפול בביטול החיוב במס שבח.

לשיטתה של הנתבעת היה בדרך התנהלותו של התובע כדי לגרום לה לנזק כלכלי מהותי.

הנתבעת הוסיפה והגישה כתב תביעה שכנגד המתייחס לטענותיה בדבר מתן שירות משפטי רשלני בהיקף של 70,000 ₪.

התובע (והנתבע שכנגד) הכחיש את טענות הנתבעת וטען כי השירות המשפטי שניתן על ידו, ניתן כדבעי, תוך גילוי מלא לצדדים, וכי התביעה שכנגד מטרתה לחמוק מתשלום שכר טרחה לו הוא זכאי בדין.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בתצהירי העדות הראשית, בעדויות הצדדים, הראיות השונות וסיכומי הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות בחלק הארי שלה, ודין התביעה שכנגד להתקבל באופן חלקי. טעמיי להלן.

הנתונים העובדתיים בקליפת אגוז: