תא"מ 11344-11-16 בן אליהו נ' כהן

בפניי בקשה מטעם הנתבע, למחיקת התביעה מחמת חוסר מעש.

ביום 17.7.17 התקיים דיון בתיק הנדון, במסגרתו התקבלה התנגדות הנתבע לביצוע שטר וניתנו הוראות לצורך התאמת ההליך לסדר דין מהיר. התובע נדרש לשלם את הפרשי האגרה וכן להתאים תביעתו בתוך 30 יום ולאחר מכן להגיש תצהירי עדות ראשית בתוך 60 יום, קרי, עד ליום 5.11.17.

ביום 25.9.17 פנה הנתבע בבקשה למחיקת התביעה מחמת חוסר מעש. בית המשפט העביר את הבקשה לתגובת התובע בתוך 20 יום. התובע לא הגיש תגובה.

ביום 26.10.17 הגיש הנתבע בקשה נוספת למחיקת התביעה מחמת חוסר מעש.

ביום 29.10.17 נתן בית המשפט החלטה, ובמסגרתה נתן לתובע הזדמנות נוספת לפעול בהתאם להחלטה מיום 17.7.17, וזאת בטרם תמחק תביעתו מחמת חוסר מעש. לתובע ניתנה ארכה עד ליום 1.12.17, ובא כוח הנתבע התבקש להמציא את החלטות בית המשפט במסירה אישית לתובע.

ביום 26.11.17 הגיש התובע הודעה, במסגרתה טען כנגד טענות הנתבע בהתנגדותו. מדובר בהודעה שלא נתמכה בתצהיר ואשר אינה עומדת בדרישות החלטותיי בנוגע לצירוף תצהיר גילוי מסמכים ותצהיר עדות ראשית.

בהתאם, עוד באותו היום הובהר לתובע, כי עליו להגיש תצהיר גילוי מסמכים ותצהיר עדות ראשית וזאת עד ליום 5.12.17.

ביום 6.12.17 הגיש הנתבע בקשה נוספת למחיקת התביעה מחמת חוסר מעש, בהינתן כי התובע לא הגיש תצהירים וזאת חרף הארכות וההזדמנויות שניתנו לו על ידי בית המשפט.

עוד באותו היום נתן בית המשפט החלטה ולפיה, משלא קיבל התובע את החלטתו האחרונה של בית המשפט, ניתנת לו ארכה נוספת עד ליום 1.1.18 להגשת תצהיריו, שאם לא כן תמחק תביעתו. ב"כ הנתבע נדרש להמציא החלטה זו במסירה אישית לתובע.

ביום 1.1.18 הגיש הנתבע בקשה רביעית למחיקת התביעה, סגירת תיק ההוצאה לפועל ופסיקת הוצאות. הנתבע צירף לבקשתו אישור דואר שליחים, ולפיו החלטת בית המשפט מיום 6.12.17 נמסרה לתובע ביום 12.12.17. למרות האמור התובע לא הגיש תצהיריו ולא פנה לבית המשפט בבקשת ארכה. הנתבע ביקש כי בית המשפט יפסוק לו הוצאות ושכר טרחה בסך 5,950 ₪, כאשר הוא צירף קבלות תשלום שכר טרחה והוצאות לבקשתו.

לנוכח העובדה כי עד ליום זה טרם הוגשו תצהירי התובע, וזאת אף לנוכח הארכות הרבות שנתן בית המשפט, מצאתי כי בנסיבות אלו יש למחוק את התביעה ולסגור את תיק ההוצאה לפועל.

התובע אינו מיוצג ומנהל בעצמו את ההליכים. בית המשפט לקח זאת במסגרת שיקוליו ולכן ניתנו לתובע ארכות רבות, מתוך מחשבה כי התובע יאות בשלב מסויים לפעול בהתאם להחלטות בית המשפט. אולם, העובדה כי התובע אינו מיוצג, אין בה כדי ליתן לתובע אפשרות לעקוף את סדרי הדין ולהתעלם מקיומם, כמו גם להתעלם מהחלטות בית המשפט.

ברע"א 2097/16 מדינת ישראל נ' עובד רופל (נבו) קובע כבוד השופט עמית:

"אכן, הנגישות לבית המשפט ועקרון הגישה לערכאות, מהווה מקור גאווה למערכת המשפט בישראל, אך שוברה בצידה. מניסיוני נמצאתי למד כי מערכת המשפט מקדישה משאבי זמן עצומים למתדיינים שאינם מיוצגים, מתדיינים שאינם מכירים את "כללי המשחק" ואת השפה המשפטית, מתדיינים שחוזרים ופונים לבית המשפט בתביעות ובבקשות אין ספור...אך השופט לא יירא ולא יחת, לא מתלונות ולא מבקשות פסילה. מכל מקום, כל עוד אין הוראה המחייבת בעל דין להיות מיוצג בבית המשפט על ידי עורך דין, על בית המשפט לאזן בזהירות בין הרצון להתחשב ולסייע למתדיין הבלתי מיוצג, בבחינת "את פתח לו", לבין הצורך לשמור על משאבי השיפוט והזמן של מערכת המשפט ושל המתדיין שכנגד. כאשר בית המשפט מקדיש לתיק אחד או למתדיין אחד, משאבי שיפוט גדולים, הדבר בא בהכרח על חשבון ציבור המתדיינים."

כך אף בענייננו. משניתנו לתובע הזדמנויות רבות לתקן את מחדליו, והוא בחר שלא לעשות כן, ובהינתן כי התיק קבוע להוכחות ליום 4.2.18, דיון שלא ניתן יהיה לקיימו בהיעדר שיתוף פעולה מצד התובע, הרי שיש למחוק את התביעה מחמת היעדר מעש.

אשר על כן, התביעה נמחקת. תיק ההוצאה לפועל נסגר.

בנסיבות המקרה הנדון, ולאור העובדה כי הנתבע שכר שירותיו של עורך דין, ואף צירף קבלות מתשלום שכר הטרחה, אני מוצאת להשיב לנתבע הוצאותיו הריאליות.