תא"מ 11255-02-16 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' ברמנד ואח'

1.לפניי תביעת תחלוף, בסדר דין מהיר, בגין תגמולי ביטוח ששילמה התובעת למבוטחה בשל נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים מיום 14.09.2014, בין כלי רכב, מ"ר 49-007-28 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 55-425-62 שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבע 1 ובבעלותו ומבוטח על ידי הנתבעת 2 בביטוח אחריות לנזקי צד ג' (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין עצם התאונה אלא לעניין האחריות לקרות התאונה ולעניין הנזק.

3.נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה הוגשו ראיות הצדדים, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה באופן חלקי.

5.על יסוד כל החומר המונח לפניי, לרבות תמונות הרכבים בזירת התאונה שנשלחו לתיק בית המשפט לאחר ישיבת ההוכחות, ולאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל במלואה.

הגם שהצדדים הסמיכוני לפסוק על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה תמציתית לביסוס מסקנתי:

אני מעדיף את גרסת נהג רכב התובעת אשר הייתה קוהרנטית, סדורה, התיישבה עם מוקדי הנזק ברכבים, והקרינה מהימנות. זאת, על פני גרסתו של נהג רכב הנתבעים שלא רק שלא הותירה בי רושם דומה, אלא התרשמתי כי מדובר בגרסה מתחמקת ושאינה יכולה להתיישב עם ההיגיון הבריא והשכל הישר.

מוקד הנזק העיקרי ברכב התובעת הוא בדלתות הימיניות, כאשר על פי תמונות הנזק ניתן לצפות בשקע עמוק למדי בדופן הימינית.