תא"מ 11183-05-17 גרינבלט ואח' נ' דניאל ואח'

1.         זוהי תביעה – המתבררת בהליך של סדר מהיר – שעניינה נזקי רכוש שנגרמו לרכבה של התובעת מס' 1 בעקבות תאונת דרכים מיום 28/10/2016, שבאותה עת היה מבוטח אצל התובעת מס' 2 על־פי פוליסת ביטוח מקיף.

2.         כהוראת תקנה 214 ט"ז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, פסק־הדין יהיה מנומק בצורה תמציתית.

3.על־פי הנטען בכתב התביעה, ביום התאונה, ה- 28/10/2016, נהג ברכבה של התובעת מס' 1 בנה, מר שלומי אברון. כשהגיע לצומת מרומזר, הוא החל בנסיעה במטרה לפנות שמאלה לאחר שהמופע ברמזור התחלף לירוק, או אז הגיח רכב שהיה נהוג בידי הנתבעת מס' 1 ואשר נסע בכיוון הנגדי ופגע בו.

4.ביום 20/12/2017 התקיימה בפני ישיבת הוכחות במהלכה העידו הנהגים – מר אברון מטעם התובעות והנתבעת מס' 1 מטעם הנתבעות. מר אברון חזר על הגרסה האמורה בכתב התביעה. לדבריו התאונה אירעה בראשון לציון כאשר נסע ברחוב ז'בוטינסקי הוא הגיע לצומת המרומז ועצר בשל מופע אדום ברמזור ורק לאחר שהמופע התחלף לירוק התחיל בנסיעה תוך פניה שמאלה לכיוון רחוב עולה גרדום. לדבריו מייד כשעמד ברמזור המופע התחלף לירוק (עמ' 1 לפרוטוקול, שור' 25). לדבריו היו עוד שני רכבים לפניו שפנו גם הם שמאלה (שם, שם). הנתבעת מס' 1 שנסעה בכיוון הנגדי פגעה בו בעודו בצומת תוך כדי שהוא מבצע את הפניה שמאלה. מר אברון העיד כי הסדר ברמזור הוא כי המופע של אור ירוק בכיוון נסיעתו מיועד עבור אלה שממשיכים בנסיעתם ישר (ברחוב ז'בוטינסקי) וגם עבור אלה שפונים שמאלה (לכיוון רחוב עולה גרדום).

5.לעומתו, הנתבעת מס' 1 טענה שכאשר היא הגיעה לצומת המופע ברמזור בכיוון נסיעתה היה אדום. לדבריה היא עמדה ראשונה ברמזור וכשהמופע התחלף לירוק היא התחילה בנסיעה ואז הנהג ברכב התובעת מס' 1 התפרץ לכיוון נסיעתה וכתוצאה מכך פגעה בו. לשאלתי היא העריכה כי עמדה ברמזור "כמה דקות" בטרם התחילה לנסוע (עמ' 6 לפרוטוקול, שור' 30 – 31).

6.ב"כ התובעות ביקשה לקבל את התביעה במלואה בעוד שב"כ הנתבעות ביקש לדחותה מאחר ולשיטתו מדובר "בגרסה מול גרסה" (עמ' 8 לפרוטוקול, שור' 6) וניתן להבין מדברי ב"כ הנתבעות כי הוא סבור שכפות המאזניים נותרו מעויינות ועל־כן התובעות לא עמדו בחובת ההוכחה המוטלת עליהן.

7.מסקנתי שונה מזו של ב"כ הנתבעות ובטרם אפרט את השיקולים שהביאוני למסקנה זו יש לזכור ולהזכיר כי עסקינן בהליך אזרחי ועל־כן די בכך שהגרסה העובדתית העולה מדברי עד התביעה קרובה יותר לאמת מזו העולה מהעובדות שנטענו על־ידי הנתבעת מס' 1. קרי: שמאזן ההסתברויות נוטה לטובת גרסת התובעות [ע"א 11172/05 – זיו אלון נ' נועם חדד ואח', תק-על 2009(4), 672 (21/10/2009), בסעיף 7. ראו גם חיבורו של יעקב קדמי על הראיות – הדין בראי הפסיקה (מהדורה משולבת ומעודכנת, תש"ע-2009), חלק רביעי, בעמ' 1761 – 1767].

8.מבין שתי העדויות – זו של הנהג ברכב התובעת מס' 1 וזו של הנתבעת מס' 1 – מעדיף אני את גרסתו העקבית והמהימנה של העד מטעם התובעות, מר אברון, שהיה נחרץ בעדותו ובטוח בגרסתו לעומת עדותה ההססנית של הנתבעת מס' 1. גרסתו של מר אברון אף קיבלה חיזוקים עליהם אעמוד להלן.

9.ראשית, מר אברון העיד כי לפניו נסעו שני רכבים שפנו אף הם שמאלה לכיוון רחוב עולה גרדום (עמ' 1 לפרוטוקול, שור' 24 – 25). הנתבעת מס' 1 אישרה גרסתו זו של מר אברון (עמ' 5 לפרוטוקול, שור' 35; וכן בעמ' 6 לפרוטוקול, שור' 1 – 4).