תא"מ 11169-01-16 מנורה מבטחים ביטוח בע"מ נ' אלטורי ואח'

תביעה לתשלום עבור נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים, בין רכב התובעת למשאית שהיתה נהוגה בידי הנתבע 1 ומבוטחת אצל הנתבעת 2.

הצדדים נחלקו בשאלת האחריות בלבד.

לפי עדות נהג התובעת נסע בכביש 40, במהירות איטית, לכיוון המשרד שלו ביהוד, כשחש לפתע מכה מצד ימין שלו. לדבריו, המשאית שהשתלבה מימין, מכביש 5, פגעה בו, כשהגיעה במהירות, ואף חלפה על פניו לאחר מכן. לדבריו, לא היה במהירות גבוהה, כיוון שהיתה תנועה ערה, וכן היה מיד לאחר רמזור שבו המתין בעמידה באור אדום. כשנשאל האם ראה את המשאית לפני ההתנגשות, השיב בשלילה אך עמד על טענתו שלא היתה יכולה להגיע משום מקום אחר, אלא מן ההשתלבות מימין, מכיוון תל אביב או רמת השרון. עוד נשאל האם נכון שהנתיב שבו נסע הפך לנתיב השתלבות, והשיב שהיה בנתיבו, כנראה הנתיב האמצעי, ונפגע מימין, בחלק האחורי של רכבו. ב"כ הנתבעים שאלה את הנהג מדוע מסר בהודעת הנהג שלו כי המשאית נסעה במקביל אליו, ולא ציין שהגיעה מימין, ולכך השיב כי המשאית הגיעה מימין, והחלה להשתלב במקביל אליו, כך שאין סתירה בין גרסאותיו. בסיום עדותו אישר כי היה בדרכו לביתו ביהוד, והיה עליו לפנות ימינה בהמשך הכביש, במרחק של 6 ק"מ משם.

מטעם התובעת הוגשה הודעת הנהג שלו, שם מסר לחברת הביטוח כי התאונה התרחשה ב"כביש 40 ליד מושב נחלים". כמו כן מסר "רכב צ"ג נסע במקביל ונכנסנו אחד בשני".

מנגד, הנתבע העיד כי נסע בכביש 471, ממכבים לכיוון בארות יצחק, ירד ימינה מן הכביש, ומיד פנה שמאלה ברמזור, והחל לנסוע בנתיב הימני, על כביש 40, בו היה לחץ תנועה. לפי עדותו, נהג התובעת סטה לכיוונו בזווית חדה יחסית, והתנגש בו עם הפינה הקדמית ימנית של רכב התובעת, כיוון שרצה לעקוף את הפקק בנתיבים השמאליים, בכניסה לנחלים. כשנשאל כיצד נגרם נזק ברכב התובעת לאורך כל דופן ימין, וכן נגרם פיצוץ לצמיג, השיב כי הנהג המשיך לנסוע לאחר ההתנגשות, וכך המשיך את החיכוך. כשהוצג בפניו כי חלק מטמבון רכב התובעת נתלש, אמר שלא היה לו כל אינטרס לסטות שמאלה, ואילו עשה כך, היה מתנגש גם במכוניות אחרות שהיו בנתיב.

לאחר ששמעתי העדויות ועיינתי הראיות אלה מסקנותיי:

• טענת נהג התובעת לפיה התאונה אירעה לאחר ההשתלבות מכביש 5 אינה הגיונית, שכן אף לפי מה שמסר בעצמו לחברת הביטוח, המיקום הנכון הוא באזור מושב נחלים, היינו, דרומה משם, וללא קשר להשתלבות זו. מנגד, טענת הנתבע לעניין מיקום ההתרחשות, מתקבלת יותר על הדעת: לפי עדותו ירד מכביש 471, ופנה שמאלה (דרומה) על כביש 40, ואמנם הפנייה אינה מרוחקת מצומת נחלים.

• כיוון שעדיפה בעיניי גרסת הנתבע לעניין המיקום, לא ניתן לקבל את טענת התובעת לפיה הנתבע הגיע מהשתלבות, שהרי כבר היה בנסיעה על הכביש. לפיכך, אני מעדיפה את גרסתו לפיה היה בנסיעה בנתיב הימני על הכביש, לצדו של נהג התובעת, שנסע בנתיב האמצעי ככל הנראה.

• הנתבעים טוענים כי התאונה אירעה בשל רצונו של נהג התובעת לעבור לנתיב הימני, במגמה להגיע לפנייה ימינה ליהוד, ואילו נהג התובעת טען כי הפנייה ליהוד היתה במרחק רב משם, ולא ניסה לסטות ימינה, אלא הנתבע הוא שסטה לנתיבו. בעניין זה, אמנם לא שוכנעתי כי נהג התובעת התכונן לפנייה ימינה, שכן על פי התמרור בכביש (גוגל מאפ), משתרעים כ-7 ק"מ ממקום התאונה ועד הפנייה ימינה ליהוד.