תא"מ 11012-12-14 שלמה תחבורה (2007) בע"מ נ' מנורה מבטחים ביטוח בע"מ

1.לפניי תביעה כספית בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 04.01.2012, בין כלי רכב, מ"ר 67-142-67 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מסוג משאית, מ"ר 45-469-68 שהייתה מבוטחת בעת התאונה אצל הנתבעת (להלן: "המשאית") (ולהלן: "התאונה").

2.התובעת טוענת כי האחריות לקרות התאונה חלה על נהג המשאית, אשר הסיט את המשאית ימינה מנתיב נסיעתה לעבר נתיב נסיעתו של רכב התובעת ופגע ברכב התובעת, וברח מן זירת התאונה מבלי להשאיר פרטים.

מנגד, טוענת הנתבעת כי האחריות לקרות התאונה מוטלת על נהג רכב התובעת, אשר הסיט שמאלה את רכבו לעבר נתיב נסיעתה של המשאית, וגרם ברשלנותו להתנגשות בין כלי הרכב.

למעשה, אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה, אלא לעניין נסיבות התרחשותה.

3.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה הוצגו ראיות הצדדים, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה.

4.בתום חקירת העדים, סיכמו ב"כ הצדדים את טענותיהם בעל פה, כאשר הוסכם על ידיהם כי סיכומיהם אינם לפרוטוקול.

עתה נותר לדון ולהכריע בתובענה.

5.על יסוד מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

מסקנתי זו מבוססת על יסוד הנימוקים הבאים:

5.1.אני מעדיף את גרסת נהג המשאית, שהתרשמתי מעדותו כי אמינה, על פני גרסתו של נהג רכב התובעת, שהייתה מהוססת, העלתה תהיות רבות, בלתי משכנעת ולא הותירה בי רושם של מהימנות.