תא"מ 10814-04-14 ג'רבאן נ' וואג'י ואח'

1.לפניי תביעה כספית ע"ס 9,425 ש"ח שהוגשה במסלול של סדר דין מהיר ושעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 1/11/13 בין רכב התובעת (להלן: "רכב התובעת") לבין רכב הנתבעים מסוג משאית (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לנסיבות התרחשותה.

3.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה נשמעו ראיות הצדדים, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד 1984, לאחר שהובהר לצדדים כי פסק הדין יינתן ללא נימוקים וכי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו.

5.על סמך החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, ובשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה, ומוקדי הנזק ברכבים ותוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את התביעה וזאת ללא צו להוצאות.

6. אף שפסק דיני זה ניתן עפ''י הוראת סעיף 79 א' של חוק בתי המשפט, כאמור, מצאתי לנכון לבאר, ולו באורח תמציתי, את ההיגיון שעומד בבסיס הכרעתי זו.

עדותו של עד התביעה, מר עאדל ג'ורבאן (להלן- ""עאדל"), לא הייתה אמינה עליי, וכך גם עדותו של עד התביעה הנוסף, מר חמאש מוחמד (להלן- "חמאש"). לא מצאתי כל היגיון בגרסת עאדל כאילו ישב ברכב התובעת בסמוך למסגד והמתין דקות ארוכות על מנת להסיע את אחותו לקבלת טיפול רפואי. כמו כן, לא מצאתי כל היגיון בגרסתו של עאדל כאילו רכב התובעת היה במצב של עצירה מוחלטת, וכי רכב הנתבעים הוא שסטה דווקא ופגע ברכב התובעת, בעיקר אמורים הדברים, משלא הייתה מחלוקת בין הצדדים כי מדובר בכביש רחב דיו, ולא ברור איפוא כיצד רכב הנתבעים שנסע בנתיב הנגדי סטה אל עבר רכב התובעת.

זאת ועוד, עדותו של עאדל כאילו רכב הנתבעים נסע בכיוון הנגדי, אינה עולה בקנה אחד עם עדותו של מר חמאש, עד התביעה הנוסף, שהעיד כי רכב הנתבעים נסע בכיוון נסיעת רכב התובעת. מדובר בסתירה מהותית היורדת לשורשה של המחלוקת.