תא"מ 10707-09-14

דברים כלליים:

1.בבית משפט זה, כנראה גם בבתי משפט אחרים, התפתחה פרקטיקה הנוגדת את הוראות תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות").

בהתאם לפרקטיקה הנ"ל, ב"כ התובעים בתיקי "פח" מגישים את התביעה כנגד 2 נתבעים, הנתבע הראשון שהוא הנהג ו/או הבעלים של הרכב שגרם לנזק לרכבם (להלן: "הנתבע") וכנגד נתבעת נוספת שהיא חברת הביטוח, אשר ביטחה את השימוש ברכב הנתבע (להלן: "חברת הביטוח").

ב"כ התובעים מציינים בכותרת תביעתם שם הנתבע ולעניין כתובתו הם מציינים "באמצעות נתבעת מס' 2" ובכך הם פוטרים את עצמם מלהמציא לנתבע העתק של ההזמנה לדין והעתק מכתב התביעה וזאת בניגוד להוראת תקנה 20 לתקנות הקובעת:

"הזמנה לדין חתומה בידי פקיד בית המשפט תומצא בתכוף לאחר הגשתו

של כתב התביעה לכל נתבע יחד עם עותק ממנו" (ההדגשה אינה במקור – נ. מוראני).

2.הפרקטיקה הנ"ל מלמדת שחברת הביטוח שמקבלת הזמנה לדין וכתב תביעה בדרך זו, מגישה כתב הגנה בשמה ובשם הנתבע ללא יפוי כח מטעם הנתבע ואף ללא ידיעתו!!!

3.לאור הפרקטיקה הנוספת שהתפתחה בניגוד להוראות תקנות סדר הדין האזרחי, אשר לפיה הצדדים אינם מגישים תצהירי עדות ראשית מטעם העדים שלהם (בתביעות המוגשות בסדר מהיר), נוצר צורך להזמין הנתבע למתן עדות בבית המשפט לקראת ישיבת ההוכחות, דבר שמאלץ את ב"כ הנתבעים לזמן את הנתבע למתן עדות ועל מנת לאלצו להתייצב לישיבת ההוכחות, הם מגישים בקשות לביהמ"ש לזמן את הנתבע באמצעות מזכירות ביהמ"ש.

ובכך ביהמ"ש מוצא את עצמו מוציא הזמנה לנתבע להתייצב לדיון שנקבע בפניו, על אף שחובתו של הנתבע להתייצב לדיון קבועה בתקנה 157 לתקנות חובה שאי ציות לה גורר סנקציה משמעותית כנגד אותו נתבע המתבטאת בקבלת התביעה נגדו וחיובו בפסק דין עפ"י כתב התביעה.

4.פרקטיקה פסולה זו גורמת לאי סדרים רבים, שראוי לתת עליהם את הדעת, ואפרט: