תא"מ 10594-03-15

הצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק בתיק זה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

לאחר ששמעתי את עדי הצדדים במסגרת הדיון בפניי והתרשמתי מעדותם, עיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים שהוצגו בפניי במעמד הדיון, ובכלל זה תמונת נזקי רכב התובעת, ובשים לב להסכמת הצדדים על דרך הפשרה - מכוח סמכותי האמורה, ראיתי מקום לקבוע כי דין התביעה להידחות זאת מאחר שלא ניתן לקבוע, מתוקף הראיות שהוצגו לבית המשפט והתרשמותי הבלתי אמצעית מעדי הצדדים מי משני הנהגים סטה אל עבר רכבו של השני ולמעשה בעת התאונה נמצא מעבר לקו ההפרדה ( שככל הנראה נמחק או דהה ) שלצד הרכב השני. אדגיש כי אמנם נהג הנתבעות טען שלא ראה את רכב התובעת סוטה לעברו אלא שהדבר אינו מעלה או מוריד לענייננו בכדי לקבוע ממצאים בדברי כנגדו ביחס לסטיית רכבו הנטענת וזאת בין היתר בשעה שמטרתו הייתה להמשיך בנתיבו השמאלי ולא לפנות ימינה. הוכח עם זאת ששני הרכבים נעצרו במקום התאונה ונחלקו בדעתם במקום מי מהם אחראי לתאונה, כאשר על פי עדות נהג התובעת, נהג הנתבעות אף שלל אפשרות מעשית בעת ששני הרכבים מונחים לפניהם כי סטה אל עבר נתיב האוטובוס. על כן הגיוני לסבור שלו נמצא באמת רכב הנתבעות בנתיב נסיעת האוטובוס וזאת ללא כחל וסרק, אף כאשר קו ההפרדה המקווקו שבין הנתיבים מחוק, אזי לא היינו צפויים למחלוקת בין הנהגים בנושא מי מהרכבים סטה אל עבר השני באשר בעין ניתן היה להבחין ברכב הנתבעות מצוי בסטייה שכזו ועל כן לא הייתה לו כל סיבה לטעון אחרת. דווקא משום המחלוקת במקום, מלמד הדבר שבין הנהגים התגלעה מחלוקת אמיתית אלא שבהעדר ממצאים נוספים, פרט לאלו שהובאו בפני בית המשפט, לא ניתן לקבוע במרחק רב מהתאונה מי משניהם סטה באמת אל עבר השני ועל כן בנסיבות, אין מנוס מלבד להורות על דחיית התביעה.

בנסיבות, כל צד יישא בשכר עדיו.

ניתן היום, ח' חשוון תשע"ו, 21 אוקטובר 2015, בהעדר הצדדים.