תא"מ 10505-09-16 אבירן ואח' נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ

לפני תביעה להשבת סכום של 58,819 ₪ שחילט הנתבע מכוחה של ערבות בנקאית שנמסרה לו כבטוחה לצורך ניהול עסקיה של החברה אשר בבעלותם של התובעים. התובעים עותרים עוד לפסיקת סך של 5,825 ₪ אותו נאלצו לשלם, לטענתם, בגין ניהול הליך בבית המשפט המחוזי.

רקע עובדתי

התובע אביב אבירן (להלן: "התובע 1") היה בעל שליטה בחברת ס.א.ל.א.א הנדסה בע"מ (להלן: "החברה") אשר עסקה בבניין. ביום 7.9.2011 נרשמה משכנתא על מקרקעין אשר בבעלותם של התובע 1 ואשתו (להלן: "המשכנתא"). במהלך שנת 2011, חתמה החברה על הסכם בניה ושיפוץ עם דיירי בניין ברחוב בעלי המלאכה 4 בתל אביב (להלן: "ההסכם ו"הדיירים"). במסגרת ההסכם, התחייבה החברה להעמיד לדיירים ערבות בנקאית אוטונומית פוחתת, ולכן פנתה לבנק דיסקונט (להלן: "הנתבע"), בו ניהלה החברה חשבון, בבקשה להנפקת ערבות בנקאית. כנגד הנפקת הערבות, נדרשה החברה להעמיד בטוחה לטובת הנתבע. החברה המציאה לנתבע ערבות בנקאית מחשבונו של חיים אברמוביץ (להלן: "התובע 2") כבטוחה. לאחר שהחברה החלה לבצע את עבודתה בפרויקט בנייה ושיפוץ (להלן: "הפרויקט") בהתאם להסכם שכרתה עם הדיירים, היא נכנסה להקפאת הליכים ועורך הדין ארז חבר מונה כמפרק החברה.

ביום 8.3.2016 הגישו התובעים לבית המשפט המחוזי בחיפה המרצת פתיחה כנגד הבנק, ה"פ 16315-03-16 (להלן: "המרצת הפתיחה"), במסגרתה ביקשו לקבל צו המורה על שחרור הבטוחות.

טענות הצדדים

לטענת התובעים, לאחר שהסתיימו העבודות בפרויקט, הדיירים פנו לנתבע בבקשה לחלט את הערבות הבנקאית שהועמדה לטובתם אך הנתבע התנגד לבקשתם ובסופו של יום, הסכימו הדיירים לחזור בהם מדרישתם לחילוט הערבות וזאת בתמורה לסך של 2,500 ₪.

התובע 1 פנה לבא כוח הנתבע וביקש כי המשכנתא תוסר וכי הערבות הבנקאית תוחזר וזאת מכיוון שאין לחברה כל חוב כלפי הנתבע למעט יתרת חובה, אותה התובע 1 סילק במלואה.

התובעים טוענים כי הנתבע סירב הן לסילוק המשכנתא והן להשבת הערבות הבנקאית וזאת בעקבות חוב לכאורה של החברה כלפי הנתבע בגין שכר טרחת עורך דין.

לטענתם, בא כוח התובעים פנה לא פעם לבא כוח הנתבע בדרישה כי תסולק המשכנתא וכי תושב הערבות הבנקאית לידי התובעים אך פניות אלו לא נענו. רק ביום 1.5.2016 הגיש הנתבע את תשובתו להמרצת הפתיחה ובה ציין כי לחברה קיים חוב בסך של 4,507 ₪ כלפי הנתבע וכן קיים חוב בסך של 54,312 ₪ בגין שכר טרחה עבור טיפול משפטי בגביית חוב החברה.

התובעים טוענים כי הנתבע התרשל כלפיהם בכך שיתרת החוב בחשבון החברה, בסך של 4,507 ₪ נוצרה אך ורק לאור העובדה כי הנתבע שילם לצדדים שלישיים כספים מחשבון החברה כאשר באותה עת, כלל הכספים הופקדו בתוכנית פיקדון בחשבון החברה אך משום מה נמנע הנתבע מלשחרר את כספי הפיקדון לחשבון העובר ושב של החברה. כמו כן, טוענים התובעים כי הנתבע החליט שיש לחייב את התובע בשכר טרחה לכאורה בגין טיפול משפטי, אך בכתב התשובה להמרצת הפתיחה, לא פירט הנתבע את הפעולות אותן ביצעו באי כוח הנתבע במסגרת הטיפול המשפטי אותו סיפקו לנתבע.

הנתבע טוען כי שילם לבא כוחו שכר טרחה בסך של 54,312 ₪ עבור הטיפול המשפטי בגביית חובות החברה וזאת בהתאם לסעיף 14 (ג) להסכם ניהול החשבון עליו חתומה החברה.

עוד טוען הנתבע, כי מתכתובת שצורפה לכתב התביעה עולה כי התובעים ידעו שקיימת לחברה יתרת חוב וכי הבטוחות שהועמדו לטובת הנתבע בחשבון החברה מבטיחות את סילוקה.

לטענת הנתבע, ביום 27.5.2017 פנו דיירי הפרויקט לנתבע בדרישה לחילוט הערבות הבנקאית. הנתבע סבר כי דרישת החילוט לא תאמה לתנאי כתב הערבות ועל כן הגיש הנתבע בקשה במסגרת תיק פר"ק 13102-12-13 בה עתר להנחותו האם לשלם לדיירים את סכום הערבות הבנקאית אם לאו.

הנתבע טוען, כי ביום 16.2.2014 עמד חובו של התובע 1 כלפי הנתבע על סך של 72,806 ₪. לאור עובדה זו, פנה התובע לנתבע וביקש לפרוס לו את תשלום החוב לתשלומים. הנתבע הסכים לבקשת התובע אך התנה זאת בכך שהערבות הבנקאית שנתן התובע 2 תבטיח גם את חובות התובע 1 לנתבע. הצדדים הסכימו לתנאי זה של הנתבע וכרתו הסכם המסדיר את חוב התובע.