תא"ח 71037-01-17 גת נ' בן שושן

בקשה לביטול פסק דין שניתן נגד המבקש ביום 12.03.17 במעמד צד אחד.

ביום 31.01.17 הגיש המשיב תביעה לפינוי מושכר בשכירות בלתי מוגנת בהתאם לפרק ט"ז 4 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 בטענה לפקיעת תוקפו של חוזה השכירות.

ביום 12.03.17 ניתן פסק דין פינוי כנגד המבקש, בהעדר הגנה.

לטענתם המבקש, כתב התביעה כלל לא הגיע לידיו. לטענתו, אישור מסירה שתומך בבקשה מזויף, שכן אמו, החתומה עליו לכאורה, כלל אינה מתגוררת בטבעון אלא בכרמיאל וכלל לא קיבלה את כתב התביעה לידיה. לטענתו, נודע לו לראשונה על התביעה עת הגיע שליח מטעם ב"כ המשיב והניח מעטפה עם פסק הדין, בפתח ביתו ביום 27.4.17.

לעניין סיכויי ההגנה, טוען המבקש כי היחסים בינו לבין המשיב הם לא יחסי שוכר משכיר. המבקש הוא חתנו של המשיב (נשוי לבתו), והוא מתגורר בדירה עם בתו של המשיב וילדיהם מכח קשרי המשפחה בינו לבין המשיב. לטענתו, לאחרונה נקלעו הוא ואשתו למשבר זוגיות והמשיב מנסה להפריד ביניהם באמצעות פינויו מהדירה. לטענת המבקש, הדירה נקנתה מכספי ירושה שקיבלה אשתו מכספים שירשה מסבתה אך המשיב השתלט על הדירה ורשם אותה על שם בנו. עוד טוען המבקש כי המו"מ להארכת תקופת השכירות לא צלח עקב דרישת המשיב לציין בהסכם כי המבקש חייב לו כספים בגין כל תקופת השכירות הקודמת.

המשיב מתנגד לבקשה. ראשית לטענתו, לבקשה לא צורף תצהיר לתמיכה בעובדות אלא רק תצהיר בג"צי. המשיב דוחה את הטענה כי נפל פגם בהליכי המסירה וטוען כי מכתב התביעה נשלח גם בדואר רשום ונמסר בבית הנתבע. מוסיף כי אומנם בתו והמבקש נמצאים בהליכי גירושין אך המבקש הינו שוכר של דירתו והליך הפינוי מקורו בסירוב המבקש לחתום על חוזה שכירות חדש עם פקיעת תוקפו של ההסכם הקודם ומבלי שהוא שלם דמי שכירות. עוד טוען המשיב כי הדירה נרכשה על ידו ונרשמה על שמו מכספו ודוחה את הטענה כי היא נקנתה על ידי אשת המבקש, מכספי ירושה כלשהם. לטענתו, בטרם הושכרה להם הדירה, היתה מושכרת במשך שנים לשוכרים אחרים. בניגוד לטענת המבקש שהוא נמצא בדירה מכוח יחסיו עם אשתו, היא דורשת ממנו כבר מזה שבועות שייצא מהבית הוא מסרב.

דיון

שתי שאלות ניצבות בפנינו בבואנו לדון בבקשה לביטול פסק דין בהיעדר הגנה: האם נפל פגם בהליך מתן פסק הדין שבעטיו שומה להורות על ביטולו מחובת הצדק ולחילופין, האם חרף היעדר פגם יש מקום להורות על ביטולו מכוח שיקול הדעת הנתון לבית המשפט. (ראו: ע"א 5000/92 יהושע בן-ציון נ' אוריאל גורני ואח', פ"ד מח(1), בעמ' 836-835).