תא"ח 6886-01-15 פרקש ואח' נ' לוי

שני הצדדים ייצגו עצמם בבית-המשפט ולא נעזרו בעורכי-דין. מותר להניח כי בשל סיבה זו לא הגיש איש מהם תצהירים – לא בכתב-התביעה ולא בכתב-ההגנה. אלא, שחסר זה הושלם בשמיעת העדויות באולם-הדיונים ובקיומן של חקירות של כל צד את רעהו. לאחר שמיעתם של הסיכומים מסקנתי היא כי יש לקבל את התובענה.

2. התובעים הם בעליה של דירת-מגורים ברחוב יאיר 16 בתל אביב-יפו, בגוש 6979 חלקה מס' 5. ביום 8.4.2013 שכר מהם הנתבע את הנכס בשכירות רגילה, לפי חוזה שהוצג לבית-המשפט. בחוזה זה נקבע כי השכירות תסתיים בתאריך 8.4.2014 אולם לנתבע ניתנה אפשרות ("אופציה") להאריכו בשנה נוספת, עד ליום 8.4.2015. לא זו בלבד שתקופה זו מצויה ערב סיום ואין בכוונתו של הנתבע לפנות את הנכס, אלא שלפי טענת התובעים הפר הלה את הסכם-השכירות בכך שחדל לשלם דמי-שכירות ביום 8.11.2014.

3. הנתבע העלה טענות מטענות שונות, אך אף לא באחת מהן נמצאה הגנה מפניה של התביעה. בכתב-ההגנה לא העלה הנתבע כל טענה לענין ההפרה. בכל הנוגע לתקופת-השכירות הוא טען כי במועד מאוחר לחוזה האמור נקשר בין הצדדים הסכם נוסף, ומכוחו הוארכה תקופת השכירות עד ליום 8.4.2016. ההסכם הזה לא צורף לכתב-ההגנה אך צוין כי המקור אינו בידי הנתבע עוד ובידיו אך צילום. לאולם-הדיונים הגיע הנתבע בלי ההסכם – מקור או צילום. בדיון הוא הסביר, בתירוצים שונים, כי לא עלה בידו להניח את ידו על ההסכם: "עד שלשום היה [ההסכם] אצלי בבית. לא מצאתי אותו" (פרוטוקול, בעמ' 1, ש' 16-15). משהקשה עליו בית-המשפט נזכר לפתע הנתבע במיקומו של החוזה, וביקש שהות בת שעה להצגתו. השהות ניתנה. מן ההפסקה חזר הנתבע כשבאמתחתו צילום של הסכם-השכירות המקורי, הקובע ברחל בתך הקטנה כי האופציה תהא עד ליום 8.4.2015, ועליו תוספות מאוחרות, בכתב-ידו של מאן דהוא, כאילו הוארכה האופציה כטענת הנתבע (נת/1).

4. שמעתי בקשב-רב את עדותו של הנתבע. קביעתי לסוף השמיעה היא כי הנתבע לא העיד עדות של אמת בבית-המשפט. אין זאת אלא כי נמצא למישהו מקום לשנות בדיעבד את ההסכם, על מנת להציגו לבית-המשפט. את עדותם של התובעים שמעתי גם כן, וזו הותירה בי רושם של עדות מהימנה ומוצקה. התובעים הסבירו כי לא ראו מימיהם את ההסכם הנוסף נת/1, וממילא לא חתמו עליו. חתימותיהם הן אלו שנעשו על המסמך המקורי בלבד. אכן, עיון במסמך מגלה כי עליו מקבץ חתימות שנעשה בהתייחס לתקופת האופציה המקורית, בא-ותו לא. הצדדים הקפידו לחתום בכל המקומות, שבהם הם הוסיפו בכתב-יד על ההסכם המודפס. דא עקא כי חתימותיהם לא באו על השינויים שבכתב-יד ומאריכים כביכול את תקופת-השכירות כאמור. זאת ועוד, התובעים טענו במלוא ההיגיון טענה, שאותה מצאתי מקום לקבל, כי על-פניו הוארכה האופציה ב"הסכם" הנוסף עוד בטרם נכנסה לתוקף האופציה המקורית. מה צורך נמצא, אפוא, לצדדים – תהו התובעים בצדק – לקשור חוזה נוסף כשהחוזה המקורי מוסיף להתקיים ומכוחו צפוי הנתבע להמשיך את השכירות למשך שנה ומעלה? הסבר כלשהו לתהייה זו לא העלה הנתבע.

5. יתר הטענות שהעלה הנתבע בכתב-הגנתו, ואפילו הדברים שהשמיע באולם-הדיונים, אינם מתחברים לכדי הגנה כלשהי מפני הטענות להפרתו של ההסכם. קביעתי היא כי הנתבע נותר ללא הגנה, וכי עדותו בבית-המשפט לא גילתה את אותות-האמת הנדרשים לקבלת עמדתו.

6. אני מקבל את התובענה וקובע כי על הנתבע לפנות את הנכס הנדון. על אף שלפי הדין יכׂל הצו להיכנס לתוקף כבר מעתה, תינתן לנתבע אורכה קצרה. זאת, בהתחשב בנסיבותיו האישיות, בכך שמדובר במקום למגוריו ובתקופת-השכירות שנקבעה.

אני מורה לנתבע ולכל מי מטעמו לפנות את הנכס הנדון ולהשיבו לידי התובעים כשהוא פנוי מכל אדם וחפץ שבשליטתו, לא יאוחר מיום 8.4.2015. אי-קיומו של פסק-דין זה יחשוף את הנתבע לאמצעים, הקבועים בחוק לאכיפתו של פסק-דין.

בתוך 30 ימים ישלם הנתבע לידי כל אחד מהתובעים הוצאות-משפט בסך 400 ש"ח. איחור יוסיף הפרשי הצמדה ורבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.