תא"ח 60764-02-17 ליאור נ' גמאל ואח'

בישיבת היום הגיעו הצדדים להסדר מוסכם לגופה של התובענה אשר קיבל תוקף של החלטה ובשלב זה אשלים רק את שנשמט מן ההסדר וההחלטה בטעות – כי במידה שלא יקיימו הנתבעות את התחייבויותיהן על פי הסדר זה יעמוד כנגדן פסק דין לפינוי מן הדירה נושא כתב התביעה, היא דירה מספר 12 ברחוב אלונים 14 בנתניה הידועה כחלק מחלקה 5 בגוש 9089.

כמו כן, הותירו הצדדים להכרעתי בפסק הדין את סוגית פסיקת ההוצאות.

תקנה 511(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 קובעת כי – "החליט בית המשפט או הרשם לחייב בעל דין בהוצאות, רשאי הוא לקבוע את סכום ההוצאות לפי שיקול דעתו, בכפוף לאמור בתקנה 512".

תקנה 512(א) לתקנות קובעת כי – "קבע בית המשפט או הרשם את סכום ההוצאות, רשאי הוא לפסוק אותו, הן לענין שכר טרחת עורך דין והן לענין הוצאות המשפט, כל אחד מהם בנפרד בסכום כולל, ובלבד שבכפוף לאמור בתקנת משנה (ב), לא יפחת סכום שכר הטרחה מן התעריף המינימלי שנקבע לענין שכר טרחת עורך דין בכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי) ... זולת אם הורה בית המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, על תשלום סכום קטן מהסכום האמור."

תקנה 512(ב) לתקנות קובעת כי – "בתיתו צו להוצאות ובקביעת שיעורן יתחשב בית המשפט או הרשם, בין השאר, בשווי הסעד השנוי במחלוקת בין בעלי הדין ובשווי הסעד שנפסק בתום הדיון, ויהא רשאי להתחשב גם בדרך שבה ניהלו בעלי הדין את הדיון."

לאחר שלקחתי בחשבון את כלל השיקולים דלעיל, לרבות אופן ניהול ההליך על ידי הנתבעות והטפלותן לזוטי דברים על מנת להכביד על קידומו, אך גם את העובדה שבסופו של יום הגיעו הצדדים לכלל הסדר מוסכם, ישאו הנתבעות בהוצאות התובעת ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 3,000 ₪.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד תוך 45 יום.

ניתן היום, י"ח אייר תשע"ז, 14 מאי 2017, בהעדר הצדדים.