תא"ח 60079-11-15 דיין ואח' נ' גיא

ביום 24/1/2016 באין כתב הגנה במועד ובכלל ניתן פס"ד בתביעת התובעים לפינוי מושכר שהוגשה בהתאם להוראות פרק ט"ז 4 בתקסד"א.

המושכר הוא חנות.

ביום 4/2/2016 הגישה המבקשת בקשה לביטול פסק הדין האמור.

הבקשה נסמכת בתצהיר המבקשת ובו מצהירה היא, כי ביום 19/1/2016 (לפני מתן פסק הדין ולאחר המצאת כתב התביעה והזמנה לדין – ש.ר) ניגשה אל התובע 1 על מנת "להסדיר את המחלוקת שבנינו ומסרתי לו שקים בסך 10,000 ₪ שכיסו מירב החוב".

עוד מוצהר, כי הגב' בתיה אשר נלוותה אל אותה פגישה עם התובע 1 רשמה אצלה, כי נותר חוב בן 1,900 ₪ אשר סוכם, כי ישולם.

המבקשת מצהירה, כי אמרה לתובע שבנו השאיר אצלה מעטפה עם תביעה והבינה, כי הכל סגור ומסודר והוא מבטל את תביעתו.

לו סברה אחרת, מצהירה המבקשת בסעיף 6, הייתה מגישה כתב הגנה.

הותרת פסה"ד על כנו תגרום לתובעת נזק כבד, מצהירה היא בסעיף 8.

תשובת התובעים מיום 11/2/2016 נסמכת בתצהיר אביו של התובע 1 (יעקב דיין) המצהיר, כי הוא אשר טיפל בהתחשבנות עם הנתבעת ומכאן תצהירו.

המצהיר מציין, כי לא נאמר ע"י הנתבעת באותה פגישה הנזכרת בבקשתה, על ידו או ע"י אשתו, כי יכולה היא להתעלם מהתביעה וכי היא תבוטל.

הנתבעת פשוט ביכרה להתעלם מכתב התביעה.

התצהיר מפרט ניסיונות שנעשו לסיום המחלוקת בדרכי נועם, אולם לא לי לעסוק בהם.

בסעיף 9 מוצהר, כי הנתבעת התבקשה להישאר במושכר עד אפריל 2016.