תא"ח 55955-05-14 בן-ישי נ' ברדה

תביעה לפינוי מושכר שהשכירה התובעת לנתבע.

1.התובעת הינה הבעלים של חנות המצויה במרכזון מסחרי שברחוב רש"י 7א' בקריית מלאכי (להלן:- "המושכר").

בין התובעת ובעלה המנוח (אשר במותו ציווה לתובעת את חלקו במושכר) מחד ובין הנתבע מאידך, נחתם ביום 13.4.13 השכם שכירות, לפיו הושכר המושכר לנתבע.

על פי תנאי השכירות, הושכר המושכר לתקופה בת שנה, שתחילתה ביום 1.5.13 וסיומה ביום 30.4.14, כשלנתבע ניתנה תקופת אופציה לשכור את המושכר לתקופה נוספת בת 48 חודשים.

בהתאם לתנאי ההסכם, תנאי למימוש האופציה היה עמידה בתנאי ההסכם ומסירת הודעה בכתב, עד 60 יום טרם סיום החוזה על כוונת הנתבע לממש את תקופת האופציה.

2.בתביעתה שלפניי, טוענת התובעת, כי הנתבע לא הודיע לה על כוונתו לממש את תקופת האופציה ולכן עליו לפנות את הנכס. כן טענה התובעת, כי בגין חודש מאי 2014 (הוא החודש שבו הוגשה התביעה), לא שולמו דמי השכירות.

3.הנתבע מצדו טוען, כי הודיע על כוונתו לממש את תקופת האופציה כבר במסמך שמסר לבנה של התובעת ביום 28.2.14 וכן הודיע בעל פה על כוונתו לממש את תקופת האופציה

לטענת הנתבע, ביום 4.5.14, שלחה לו התובעת מכתב שבו הודיעה לו על סיום תקופת השכירות, כיוון שלא מומשה תקופת האופציה. לטענתו, הודעה זו נמסרה לו לאחר שבניה של התובע ביקשו ממנו להעלות את שיעור דמי השכירות, אך הנתבע סירב.

לכן, בתשובה למכתב זה, ולאחר שבניה של התובעת סירבו לקבל ממנו את דמי השכירות, שלח הנתבע שיקים לב"כ התובעת, אך גם זה סירב לקבלם, בטענה, כי את הכספים יש להעביר ישירות למרשתו. בתשובתו ציין ב"כ התובעת, בנוסף, כי הסכומים שצויינו בשיקים אינם נכונים וכן שם המוטב בהם אינו נכון (השיקים נרשמו לפקודת המנוח, אשר כבר נפטר באותו שלב).

4.התובעת תמכה תביעתה בתצהיר בנה, זאת בשים לב לכך שבניה של התובעת הם אלה אשר מנהלים עבורה את ההתקשרויות החוזיות והם אלה שבאו בדברים עם הנתבע ולמעשה מלוא המידע הנוגע להתקשרות עם הנתבע מצוי בידיהם. הנתבע תמך טענותיו בתצהירו הוא.

העדים נחקרו על תצהירם.

5.למעשה, במהלך הדיון שהתקיים, הסתבר כי עיקר המחלוקת הנטושה בין הצדדים אינה נוגעת לשאלת מימוש האופציה, אלא לשאלה אחרת, היא שאלת גובה דמי השכירות.