תא"ח 4549-12-13 ירדן ב.ש.י.י. נדל"ן והשקעות בע"מ נ' גבן

בעניין: בקשה מטעם הנתבע לביטול פסק דין

לאחר עיון בבקשה ובתגובת התובעת מיום 1.7.2014, מצאתי כי דין הבקשה להתקבל.

קיימים שני מסלולים עיקריים בגדרם ניתן להביא לביטול פסק הדין. בסוג מקרים אחד, יש לבדוק האם נפל פגם בהליך מתן פסק הדין. בדרך כלל נובע הפגם מהיעדר המצאה כדין למבקש. במקרה זה, יבוטל פסק הדין בלי להתייחס כלל למשקל הטענות ולסיכויי ההצלחה. אם הוכח קיומו של פגם, ביטול פסק הדין נעשה "מתוך חובת הצדק". בסוג המקרים השני, פסק הדין אינו פגום. במקרה כזה לבית המשפט שיקול דעת לבטל את ההחלטה. לעניין שיקול הדעת יש להציב את שני המבחנים הבאים:

א.סיבת מחדלו של המבקש להתייצב או להתגונן.

ב.סיכויי הצלחה כי הגנתו תתקבל.

ראו: אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה אחת עשרה, 2013) עמ' 677 (להלן- גורן).

השאלה השנייה היא העיקר, ולשאלה הראשונה נודעת חשיבות משנית. אין הנתבע חייב להראות כי הגנתו איתנה ובטוחה ודי לו אם יראה כי ההגנה אפשרית. כאשר הנתבע לא התייצב וניתן נגדו פסק דין בהיעדרו, הרי שבדיקת סיכויי ההצלחה נעשית על פי כתב ההגנה המצוי כבר בתיק בית המשפט. לעומת זאת, כאשר הוא לא התגונן כלל, נלמדים סיכויי ההצלחה מהבקשה לביטול ומהתצהיר התומך בה (גורן, עמ' 678).

בנידון דידן, המסלול הרלבנטי הינו ביטול מכוח שיקול הדעת הנתון לבית המשפט. ראשית יש לבחון את סיבת המחדל. שנית, נבחנים סיכויי ההצלחה של הנתבע.

בהחלטה מיום 8.4.2014 נקבע כי על הנתבע להגיש כתב הגנה מתוקן בצירוף תצהיר בתוך 7 ימים. ביום 24.4.2014 (כעבור 16 ימים) הגיש הנתבע תצהיר מטעמו. אולם, עקב תקלה טכנית במשרד הנתבע, נסרק התצהיר בתיק אחר המתנהל בין הצדדים ת.א. 42548-09-13.

ביום 28.4.2014 הגישה התובעת בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה, וביום 28.4.2014 ניתן פסק הדין.