עובדיה נ' סוסונוב

לפניי תביעה לפינוי מושכר, על פי פרק טז4 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

1. התובע הינו בעליו של בית בטירת הכרמל, ולביתו צמודה יחידת דיור בת שלושה חדרים, אשר הושכרה לנתבע על פי הסכם שכירות מיום 3.5.16.

על פי הסכם השכירות, הדירה הושכרה לנתבע לתקופה שתחילתה ביום 1.6.16, וסופה ביום 31.5.17.

2.אין בין הצדדים מחלוקת, כי דמי השכירות, אשר הועמדו על סך של 2,750 ₪, שולמו כסדרם, למעט דמי השכירות לחודש דצמבר 2016. לטענת הנתבע, באותה תקופה היה בחופשת מחלה לאחר ששבר את ידו, והתקשה לשלם את דמי השכירות במועדם. דמי השכירות שולמו גם לתקופה שלאחר אותה חופשת מחלה, ולמעשה עד היום הם משולמים כסדרם, מלבד אותו תשלום חסר.

3.לטענת התובע, הסכם השכירות הופר לא רק אי-תשלום דמי השכירות לחודש דצמבר הנ"ל, אלא גם באי תשלום עבור חיובים נלווים, שהם תשלומי החשמל, המים והארנונה החלים על המושכר.

לשיטת הנתבע, דמי השכירות כוללים גם רכיבים אלו, ואילו לשיטת התובע, רכיבים אלו מתווספים על דמי השכירות.

בין הצדדים נערך הסכם שכירות בכתב, אולם בעניינו יש מחלוקת קוטבית, כאשר לטענת הנתבע, הסכם השכירות שצורף לכתב התביעה אינו ההסכם המקורי שנחתם בין הצדדים. לטענתו, כאשר חתמו על הסכם השכירות היה זה הסכם שבו מולאו נתונים שונים בכתב יד (כמו סכום דמי השכירות, תקופת השכירות), והנתבע חתם בכתב ידו על כל אחד מעמודי ההסכם. ההסכם שהוצג במסגרת ההליך מודפס כולו, ואינו נושא את חתימת הנתבע, למעט בעמוד הרביעי ובעמוד האחרון. לטענתו, אמור היה התובע למסור לו עותק מהסכם לאחר הדפסת התוספות שנערכו בכתב יד, אך עותק כזה (או עותק כל שהוא) לא נמסר לו מעולם.

לאור אלו טוען הנתבע, כי למעשה ההסכם שאותו צרף התובע לכתב התביעה הינו הסכם מזויף, ואין להסתמך עליו.

4.היחסים בין הצדדים עכורים, והתדרדרו עד כדי הליך שנקט הנתבע נגד התובע על פי חוק מניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב-2001, ותלונות שהגיש הנתבע נגד התובע במשטרה. בעניין זה ניתן פסק דין בבימ"ש השלום בחיפה (תיק ה"ט 60102-12-16), ביום 4.1.17, ולפיו נאסר על שני הצדדים, בין היתר, ליצור קשר ישיר זה עם זה.