תא"ח 44944-06-16 קאופמן ואח' נ' ביטון

בפניי מונחת בקשת הנתבע לביטול פס"ד שניתן בהעדר הגנה במסגרת תביעה לפינוי מושכר, בו החזיק הנתבע, מכוח הסכם שכירות בין הצדדים.

ביום 2.11.16 ניתן על ידי פס"ד בהעדר הגנה לאחר שהוצג בפני אישור מסירה כדין.

ביום 15.11.16 הוגשה ע"י הנתבע בקשה לביטול פסה"ד, מלווה בתצהיר, תמציתי, כאשר ביסוד הבקשה עומדת הטענה היחידה ולפיה החתימה הנחזית להיות חתימתו של הנתבע על אישור המסירה מושא פסק הדין, אינה חתימתו.

התובעים המתנגדים לבקשה, פירטו את הצעדים שננקטו על ידם לצורך פינוי הנתבע מן המושכר, לאחר הפרת ההסכם, הפרה יסודית, המתבטאת באי תשלום דמי השכירות והתשלומים הנלווים, כמתחייב, חרף דרישות תשלום בעל פה ובכתב שנשלחו אליו. כן הפנו לתצהיר המוסר בדבר ההמצאה של כתב התביעה דנן.

אעיר כי לנתבע ניתנה זכות תשובה. ברם, עיון בתיק מלמד כי אישור המסירה שנשלח לכתובת שמסר לתיק בית המשפט, חזרה בציון "לא נדרש". משחלף המועד להגשת תשובה לתגובה, הובא התיק לעיוני למתן החלטה.

אחר עיון ושקילה, אני מורה על דחיית הבקשה, ואנמק.

הלכה ידועה היא, כי הנטל להוכיח שנפל פגם בהליך אשר מחייב את ביטולו של פסק הדין מחובת הצדק, מוטל על הטוען לכך (בר"ע 2411/02 בנק לאומי נ' רינה מיכאלי (12.6.03). בענייננו, טענת הנתבע לפיה החתימה המתנוססת על אישור המסירה איננה חתימתו, עומדת מול תצהיר מבצע המסירה שהוגש לתיק. טענת הנתבע בעניין זה הייתה סתמית, כאשר אין בתצהיר שצירף לבקשה כל פירוט כיצד נודע לו על פסק הדין. משכך, אין מקום להורות על ביטול פסה"ד מחובת הצדק.

באשר לסיכויי ההגנה, המהווים תנאי נוסף ועיקרי בעת בחינת ביטול פס"ד שניטל במעמד אחד מחמת שיקול דעת, אף בעניין זה לקתה הבקשה בחסר, באשר אין בנימוקי הבקשה לביטול פס"ד כל טעם ענייני לגופם של דברים. הנתבע אינו מתייחס כלל וכלל לטענות שנטענו נגדו בדבר הפרת ההסכם בדמות אי תשלום דמי השכירות החל מיום 1.5.16 ותשלומים נוספים מכוח ההסכם, וכל שנטען על ידו בתצהיר ובבקשה כי לשיטתו נעשה פה עוול, הא ותו לא.

בהינתן כל האמור, אני מורה על דחיית הבקשה לביטול פסק הדין וקובעת כי פס"ד שניתן ביום 2.11.16 יוותר על כנו.