תא"ח 42075-06-12 עטא עבדו נ' גנים ואח'

תביעה זו היא בעילה קניינית וחוזית לפינוי וסילוק יד של הנתבעים ממושכר שאביו המנוח של הנתבע 1 , היה בעל זכויות של דיירות מוגנת בו.  

התביעה הוגשה בהליך תא"ח והוריתי על העברתה להליך אזרחי רגיל לאור המחלוקת בשאלת מעמדם של הנתבעים כדייר מוגנים במושכר לאחר פטירתו של המנוח.

טענות התובע:

התובע טוען כי הוא הבעלים או הזכאי להירשם כבעלים ו/או המחזיק בחזקה ייחודית בנכס הנמצא ברח' אלמקדסי 17 בשכונת ואדי אל ג'וז (להלן- "המושכר"). בין התובע ובין אביו של הנתבע 1 (להלן- "האב" , "המנוח") נחתם הסכם שכירות בדיירות מוגנת ( נספח א' לכתב התביעה, להלן-"ההסכם"). כשלושה חודשים לפני יום פטירתו של האב שנפטר ביום 19.12.11 , עברו הנתבעים וילדיהם הקטינים להתגורר במושכר ללא הסכמת התובע בטענה כי האב חולה וזקוק לסיוע . בכך, הופר הסכם השכירות ונטען כי המעבר של הנתבעים למושכר נועד אך ורק ליצירת זכויות במושכר על פי הוראות חוק הגנת הדייר, התשל"ב -1972 (להלן- "החוק"), המוכחשות.

הנתבעים לא נענו להתראות של התובע וסרבו לפנות את המושכר. מכאן התביעה להורות על פינוי וסילוק יד של הנתבעים מהמושכר. התובע ביקש להורות על פיצול סעדים על מנת שיוכל להגיש תביעה נפרדת לדמי שימוש ראויים ובגין נזקים נוספים עקב מגורי הנתבעים במושכר.

טענות הנתבעים:

הנתבעים טוענים מנגד כי הנתבע 1 (להלן-"הנתבע"), מתגורר דרך קבע במושכר מיום היוולדו בשנת 1968 עד עצם היום הזה, פרט לתקופה של כשלושה חודשים באמצע שנות ה-90. לפיכך, חוק הגנת הדייר חל עליו והוא דייר מוגן במושכר.

הנתבעים הוסיפו וטענו כי מאחר והם גרו עם המנוח במושכר שישה חודשים לפני פטירתו ובהיעדר דירה נוספת בבעלותם , הם בעלי זכויות של דיירות מוגנת במושכר מכוח סעיף 20 לחוק הגנת הדייר.

בסיכומיהם זנחו הנתבעים את הטענה לפיה הנתבע 1 דייר מוגן במושכר מכוח מגוריו בו מיום לידתו עד היום ולפיכך נדחית טענתם זו.