תא"ח 31659-06-15 היים נ' גדסי

בפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן על ידי ביום 20.07.2015.

טענות המבקשת בתמצית הן, כי כתב התביעה הומצא לה כדין רק ביום 22.07.2015 הואיל ורק במועד זה מינתה את בא כוחה לייצגה גם בתביעה זו אשר הומצאה למשרדו ביום 24.06.2015.

לפיכך נטען כי במועד מתן פסק הדין טרם חלף המועד להגשת כתב ההגנה ועל כן יש לבטל את פסק הדין מחובת הצדק.

במסגרת התגובה לתגובת המשיב טענה המבקשת כי אף אם תתקבל טענת המשיב שבוצעה מסירה כדין של כתב התביעה ביום 16.06.2015, הרי שעד למועד תחילתה של פגרת הקיץ חלפו רק 28 ימים וטרם חלף המועד להגשת כתב ההגנה, ולפיכך יש לבטל את פסק הדין מחובת הצדק.

לגופו של עניין טענה המבקשת כי המושכר פונה על ידה זה מכבר ביום 28.02.2014.

התביעה הוגשה ביום 15.06.2015.

פסק הדין במעמד צד אחד ובהעדר הגנה, בו נקבע כי ביום 16.06.2015 בוצעה מסירה של כתב התביעה כדין, ניתן לבקשת התובע אשר צירף לבקשתו אישור מסירה הנתמך בתצהיר של מבצעת המסירה, ממנו עולה כי כתב התביעה נמסר ביום 16.06.2015 במשרדו של עורך דין אהוד דגן, כמו כן צורף ייפוי כוח מאת המבקשת אשר מיפה את כוחו של עורך הדין אהוד דגן לתת תשובה בשמה ובמקומה למכתביו של עורך דין אפרים היים בעבר ובעתיד בכל הקשור לשכירות נשוא תיק זה. פסק הדין חייב את המבקשת בפינוי המושכר בדרך של מסירת מפתחות הדירה למשיב וכן לשלם לתובע הוצאות בסך כולל של כ- 6,955 ₪ .

בקשה לסילוק על הסף וכתב הגנה הוגשו על ידי המבקשת ביום 30.07.2015.

בקשה לביטול פסק הדין הוגשה ביום 10.08.2015.

המסגרת הנורמטיבית

תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, קובעת:

"ניתנה החלטה על פי צד אחד או שניתנה באין כתבי טענות מצד שני, והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה – לבטלה, בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות או בענינים אחרים, ורשאי הוא, לפי הצורך, לעכב את ההוצאה לפועל א לבטלה; החלטה שמטבעה אינה יכולה להיות מבוטלת לגבי אותו בעל דין בלבד, מותר לבטלה גם לגבי שאר בעלי הדין, כולם או מקצתם."

בדיון בבקשה לביטול פסק דין שניתן על פי צד אחד, יש להבחין בין פסק דין שניתן שלא כהלכה, שאז הביטול הוא מחובת הצדק, לבין פסק דין שניתן כהלכה וביטולו נתון לשיקול דעת בית המשפט. קיים שוני בשיקולי בית המשפט לגבי שני סוגי החלטות אלה.

בביטול מחובת הצדק בית המשפט בוחן את תקינות ההליך שהביא למתן פסק הדין, וככול שיוכח לבית המשפט הפגם הפוגע בתקינות ההליך, ייעתר בית המשפט לבקשה ושיקול הדעת במקרים אלו הוא מצומצם.

כלל יסוד בהליך שיפוטי תקין קובע:

"פסק דין אשר ניתן שלא כהלכה – דרך משל: מבלי שהנתבע הוזמן כחוק – רשאי הנתבע לדרוש את ביטולו מתוך חובת הצדק Ex debito justitia. פסק דין כזה פגום הינהו, ומשום כך אין לקיימו, תהא אשר תהא הגנת הנתבע לגופו של עניין, שכן בידי כל אדם קנויה הזכות שלא יינתן נגדו פסק דין ואפילו פסק דין נכון וצודק, אלא בדרך משפטית תקינה."

ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח 395, 397-398.

בביטול פסק דין שניתן כהלכה, נתונה ההחלטה בבקשת הביטול לשיקול דעת רחב של בית המשפט. השיקולים שעל בית המשפט לשקול במקרה זה נקבעו בהלכה שהשתרשה במשך שנים רבות.