תא"ח 30450-07-14 קרן נכסים 98 בע"מ נ' קנדיטי

מונחת בפניי תביעה לפינוי מושכר שהוגשה בהתאם לפרק טז 4 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984.

מבוא וטענת הצדדים

1. ביום 1.7.08 נחתם בין הנתבע לבין אזורים בנין (1965) בע"מ (להלן – "אזורים") חוזה שכירות לפיו הושכר לנתבע מתחם מסחרי שבבעלות אזורים, המסומן כיחידה 47 במלון קולוני ביץ' בבת ים, המצויה במקרקעין הידועים כחלקה 135 גוש 7120 (נספח א' לתביעה; להלן – "המושכר" ו – "חוזה השכירות"). תקופתו הכולל של חוזה השכירות הועמדה על ארבע שנים, עד 30.6.12.

2. כארבע שנים לאחר מכן, ביום 11.6.12, נחתם בין אזורים לבין הנתבע מסמך נוסף שכונה "תוספת להסכם מיום 14.4.13" (השיבוש בתאריך במקור אך הכוונה לתוספת לחוזה השכירות; נספח ב' לכתב התביעה; להלן – "התוספת").

   לשיטת התובעת, שלטענתה רכשה את הזכויות במושכר, כמו גם חלק נוסף מהמקרקעין האמורים (על כך להלן), תוספת זו האריכה את תקופת חוזה השכירות בשנה נוספת, עד 30.6.13. התובעת טוענת עוד כי תקופת השכירות הוארכה שוב, הפעם בהסכמה שאינה בכתב, בשנה נוספת, עד 30.6.14, באותם תנאים. עם תום התקופה, כך לשיטת התובעת, סירב הנתבע לפנות את המושכר ומכאן התביעה.

3. בפי הנתבע שלוש טענות עיקריות. האחת, כי התובעת לא הוכיחה כי היא בעלת הזכויות הבלעדיות במושכר. השנייה, כי התובעת מכרה את זכויותיה במושכר. השלישית, כי התוספת קובעת כי יחולו על היחסים בין הצדדים כל הוראות חוזה השכירות ומכאן שתקופות האופציה בחוזה השכירות שרירות וקיימות באופן שהנתבע רשאי להחזיק במושכר עד יום 30.6.15 (סעיף 4 לכתב ההגנה).

   זכויות התובעת במושכר

4. תחילה לטענת הנתבע כי התובעת לא הוכיחה את זכויותיה במושכר. דין טענה זו דחיה, משני טעמים.