תא"ח 28705-09-13 עמידר,החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ נ' הרוש ואח'

לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן כנגד הנתבע 2 (להלן: "המבקש") בהעדר הגנה ביום 03.11.2013. בפסק הדין חויב המבקש לסלק את ידו מהדירה נשוא התביעה שבבעלות התובעת (להלן: "המשיבה"). כן חויב המבקש לשלם למשיבה שכ"ט עו"ד בסך של 5,500 ₪.

פסק הדין ניתן על יסוד המצאה בדרך של הדבקה על דלתו של המבקש לאחר שלושה ביקורים שנערכו בתאריכים 16.09.13 (בשתי הזדמנויות שונות) ו- 17.09.13, כמצוין באישור המסירה שצורף לבקשה למתן פסק דין בהעדר.

המבקש טוען, כי לא קיבל לידיו את כתב התביעה, שכן הוא עובד למחייתו מחוץ לעיר מגוריו, כמדריך בפנימייה בעיר עפולה, ובשל כך הוא שוהה מחוץ לדירה משך מספר ימים בשבוע. עוד טוען המבקש, כי המשיבה נתנה הסכמתה למגוריו בדירה נשוא התביעה, לאחר שגרושתו עזבה את הדירה לרגל נישואיה מחדש, והמשיבה אף גבתה מממנו בעבר דמי שכירות באמצעות הוראת קבע מחשבון הבנק של אמו.

המשיבה מתנגדת לביטול פסק הדין. לטענתה, כתב התביעה הומצא למבקש כדין. על פי תצהיר של מבצע המסירה שצורף לתגובת המשיבה, נטען כי כתב התביעה הודבק תחילה על דלתו של המבקש וכי האחרון אישר בהודעת SMS את דבר קבלת כתב התביעה לידיו. לאחר מכן, ביום 1.10.13 נמסר כתב התביעה במסירה אישית למבקש עקב מפגש אקראי עמו והמבקש אף חתם על אישור המסירה.

לאחר עיון בטענות הצדדים, אני מחליטה לקבל את הבקשה ולהורות על ביטול פסק הדין שניתן כנגד המבקש בהעדר הגנה.

ביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד יכול להיעשות מכוח שתי עילות: האחת ביטול מתוך חובת הצדק, העוסק בהחלטה אשר נפל פגם בנתינתה; והשנייה ביטול על-פי שיקול דעת (ראו: ספרו של זוסמן, "סדר הדין האזרחי", עמ' 737-738).

איני מוצאת צורך להכריע בשאלת כשרות המסירה, מאחר ומצאתי לקבל את הבקשה מחמת טענות הגנה העולות ממנה.

ואולם ייאמר, בהקשר זה, כי הבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה בוססה על המצאה בדרך של הדבקה במען ובסוג זה של המצאה לעולם לא ניתן לדעת אם כתב בי-הדין שהודבק על הדלת אכן הגיע ליעדו.

לא נעלם מעיני, כי המשיבה טוענת כי בנוסף להמצאה בדרך של הדבקה, היא ביצעה גם המצאה במסירה אישית למבקש ביום 1.10.13. המבקש מנגד מכחיש טענה זו בתשובה שהגיש. יתרה מכך, המסירה האישית הנטענת אינה מוצאת את ביטויה באישור המסירה שצורף והנעדר כל רישום באשר למסירה אישית שבוצעה למבקש, כפי הנטען, ואין בה כל ציון באשר למועד הנטען בו בוצעה המסירה. משכך, טענת המבקש כי כתב התביעה לא הגיע לידיו, כלל לא נסתרה.